מאגר סיפורי מורשת

אדולף יצחק כרמייה שנולד וחי בין השנים 22.4.1796 – 9.8.1880. היה בן אדם חכם ומבריק הוא היה מדינאי מפורסם מאוד בצרפת, (שר המשפטים). הוא היה יהודי ציוני שייסד את "כל ישראל חברים" ועמד בראשה. בהיותו שר המשפטים דאג לכל היהודים שהיו תחת הכיבוש הצרפתי. בשנת 1848 חוקק חוק לטובת יהודי אלג'יר כל יהודי זכה לאזרחות צרפתית (לא הערבים).

 

סבא יונה נולד ב- 25.12.1885 באלג'יר והוא התגייס לצבא הצרפתי ונלחם למענה במלחמת העולם הראשונה. שם הוא נפצע קשה בריאותיו  בגלל שאיפת גז רעיל וכן כרתו  את אצבעות רגליו שקפאו בשלג ובקור העז שהיה באותה תקופה.באחד הקרבות הוא נרדם ומתוך שינה שמע שצועקים עליו הוא התעורר בבהלה וראה חייל גרמני עומד מעליו, נבהל ומיד קרא "שמע ישראל"  כיוון שידע שהוא הולך למות.שאל אותו הגרמני אם הוא יהודי אמר כן וענה לו הגרמני: גם אני יהודי, ברח בדרך זו שלא תפגוש בגרמנים וכך הוא ניצל ממוות.

 

מלחמת העולם הראשונה התנהלה בין השנים 28.6.1914 – 11.11.1918 שפרצה בעקבות רצח פרנק פרדריק יורש העצר האוסטרי על ידיי סטודנט ערבי מבוסניה.הלוחמים היו בריטים, צרפתים, איטלקים, רוסים, בלגים ארצות הברית ויפן כנגד האימפריה האסטרו-הונגרית בולגריה גרמניה והאימפריה העות'מאנית זאת המלחמה שבעקבותיה סבא הפך לנכה הצבא הצרפתי שלא היה יכול לעבוד ולפרנס את משפחתו לכן קיבל קצבה חודשית ממשלת צרפת.

 

לסבא בזמנו היו ארבעה ילדים  והוא החליט להגר לתוניס בשנת 1921 ושם נולדו לו עוד ארבעה ילדים וביניהם אבי ואחיו הקטן משה שחלה מאוד ונפטר בגיל 18.מלחמת העולם השנייה החלה  ב – 1.9.1939 והסתיימה ב – 15.8.1945. באותה תקופה בצרפת היה חוק הגזענות הצרפתי שחוקק אותו אדם בשם מרשל פטן וישי שהיה ציר בפרלמנט הצרפתי ושונא יהודים הוא הכין רשימות של יהודים כדי לשלוח לתאי הגזים וגם ביטל את האזרחות שניתנה ליהודים.

 

סבא שדאג מאוד הגיש תביעה משפטית נגד ממשלת צרפת על זכאותו לאזרחותו מכיוון שהיה נכה צבא והקצבה הייתה מתבטלת והוא לא יוכל לפרנס את ילדיו.השופט זיכה אותו כיוון שהיה חייל אמיץ ונתן לו את אזרחותו. שנת1942 הייתה שנה קשה למשפחה בתחילת השנה סבא נפטר וחצי שנה סבתא נפטרה גם כן בסוף אותה שנה הגרמנים לקחו לשבי את אבא שלי ואחיו רונה לעבודות כפיה והחזיקו אותם במשך חצי שנה .לאחר מות אבא האחים הצעירים גודלו על ידי האחות הגדולה סוזן.

 

בגיל 18 אבי התגייס לצבא הצרפתי ושירת בחיל האוויר כעוזר מכונאי לאחר סיום השרות התחתן עם אימי והם הביאו לעולם שלושה ילדים.אבא שעבד בתוניס כרפד בבית המלך "בורגיבה" והיה ציוני החליט שהוא רוצה לעלות ארצה.מאחר שהם היו משפחה מאוד מלוכדת ,אחות אימי רחל יעצה שהיא תבוא לארץ לראות מה קורה ואם יש עבודה והמדינה התפתחה בינתיים אז יעלו כולם לארץ.

 

כשרחל הייתה בארץ היא שלחה מברק שאף אחד לא יעשה כלום עד שהיא תחזור.כשאבא שמע זאת הבין שהיא לא רוצה שהם יפליגו לארץ.אבא אמר לאמא תארזי את החפצים אנחנו מפליגים לארץ ישראל וכך היה עלינו ארצה עם האוניה "ארצה" הפלגנו שבוע דרך איטליה והגענו לעיר עכו למעברת נפוליאון.אבא שאל לאן לוקחים אותנו, וכנאמר לו לדימונה אבא התעקש שהוא רוצה להגיע לעכו. אמרו לו שעכו היא מקום מגורם של המשוגעים, אבא ענה אני משוגע והתחיל להשתולל. האנשים שהגיעו אתנו שאלו את אבא לאן אתה הולך ברגע שאמר עכו כולם רצו להיות איתו הם שבתו התיישבו על הארץ ולא רצו לזוז כך הביעו את המשאיות ולקחו את כולם לעכו.

 

קיבלנו פחון בעל חדר אחד כשהאסלה היו משותפים בחצר והכיור לשטיפת כלים גם.כשירדנו מהמשאיות שהביאו אותנו מהנמל העולים היו מאוכזבים והחלו לבכות אז אבא אמר להם למה לכם לבכות אנחנובארץ שלנו צריך לעשות חנוכת בית.אמר לאמא להכין פולים וכל מיני דברים טובים כי עושים חנוכת בית ואמא כמובן הכינה מטעמים כטוב בענייה.עולה אחר הצטרף למשימה הוא היה חשמלאי והוא דאג שתהיה להם תאורה והם חגגו כל הלילה.באחד הימים בעודנו משחקים בחצר הבית הגיעו זוג מבוגר שפנה אלינו בשאלה, ואז אחי אומר להם: נכון שאתם מחפשים אותנו?הזר עונה: מי זה אותנו? אחי עונה ואני יחד איתו: משפחת סלמה! הזר: נכון, איך ידעת שאנו מחפשים אתכם? אחי: אתה דומה לאבא שלי , יש לך אותו אף כמו לאבא שלי רק ששלך ארוך יותר משל אבא. אכן הוא היה בן דודו של אבא ששמע שעלינו ארצה ובא לבקר אותנו. בזמנו לא היו מפתחות לבתים אז כשמי שהוא לא היה בבית ולשכן הגיעו אורחים והיה חסר לו דבר מה לאירוח היה לוקח מהשכן ולאחר מכן מודיע ומחזיר את מה שלקח .

 

אחוות אחים הייתה בזמנו וזה לא הפריע לאף אחד הם חיו כמשפחה אחת גדולה. אז הייתי ילדה בת ארבע שנים עם  השנים אמא ילדה עוד שני בנים יונה ושמעון על שמות שני הסבים שלנו. מאחר ולאמא היה קשה שהיא לא ידעה קרא וכתוב היא החליטה ללמוד בפרויקט "תהילה" וכך למדה שש שנים וקיבלה תעודה.

 

תשע"ה