מאגר סיפורי מורשת

שלמה ורחל פורמנסקי, הוריו של סבי, שמעו על תכנית בירוביג'אן כשהיו ברוסיה והחליטו להתיישב שם.

סבא אלי (השם ברוסית היה לאזר) נולד בבירוביג'אן ברחוב שלום עליכם. בירוביג'אן הייתה עיר הבירה במחוז שיועד ליישוב יהודים. החיים של סבי בבירוביג'אן היו טובים מאוד למרות שהציקו לו על היותו יהודי .

 

רוב התושבים במקום מגוריו לא היו יהודים. מורתו ,הלנה, טיפחה אותו ועזרה לו להתמודד עם הסביבה שלא תמיד הייתה תומכת. אהבתו הראשונה של רומיאו ( סבא אלי) הייתה יוליה, מלכת הכיתה. עם מות הדיקטטור סטאלין ועליית חרושצ'וב לשלטון הוריו של סבי קיבלו היתר יציאה חזרה לפולין. הדרך לפולין הייתה ארוכה ומסובכת. סבי היה כבן 8. הוא עבר תקופת הסתגלות לא פשוטה בפולין :סביבה חדשה ועוינת, שפה חדשה ואנטישמיות יומיומית שלוותה בהצקות ומכות ע"י נערים פולנים.

 

משם עבר עם משפחתו לנאפולי, למחנה מעבר ושם המתינו לאוניה שתיקח אותם לארץ ישראל. בשנת 1957 עלה ארצה באוניה שנקראה "ארצה". "נהניתי מהשייט באוניה למרות שהרבה אנשים הקיאו את נשמתם. הגענו לעתלית שם שיכנו אותנו בפחונים עם שירותים מחוץ לבית. התאקלמתי מהר מאוד, השתזפתי היטב והייתי מקובל בקרב כלל העדות, היה זה קיבוץ גלויות גדול ורב". בין השנים 1957 – 1962 המשפחה של סבי העתיקה את מגוריה מספר פעמים ברחבי הארץ בעיקר מסיבות כלכליות. הוריו, התפרנסו מחייטות ולכן היו צריכים לגור כמה שיותר קרוב לתל אביב. על מנת לתת תוקף נוסף לעבודת הקשר הרב דורי החלטתי ביחד עם סבא אלי  בשבתות לעבור בכל המקומות שבהם "נדד" סבא בארץ, לראותם, לצלמם ולשבצם בעבודה.

 

מעתלית המשפחה עברה למגדיאל (הוד השרון של היום) והתגוררה שם במשך חצי שנה אצל דודה אסתר. באותה תקופה סבי למד בביה"ס אוסישקין.משם עברה המשפחה לשכונת גאולים בכפר סבא (מול מתחם g של היום) לבית בן חדר וחצי מטעם משרד הבינוי והשיכון. בשכונת גאולים התגוררו במשך שנה.משכונת גאולים היטלטלו שוב  לשכונת מוצקין, גם היא בכפר סבא. בביתם החדש שהיה צמוד קרקע גידלו תרנגולות הודים וירקות לשימוש עצמי. בתקופה זו סבי למד וסיים את בית הספר היסודי "גורדון"."בתקופה זו לא הייתה חטיבת ביניים וההורים בשיתוף עם המחנכת רבקה אורן החליטו לשלוח אותי ללימודים בירושלים בביה"ס תיכון מקצועי לתקשורת בתנאי פנימייה, הסיבה העיקרית לכך הייתה כלכלית.לימודיי, בנוסף לתנאי הפנימייה, לא היו כרוכים בעלויות, בתמורה לכך התחייבתי לעבוד במקצוע תקשורת במשך 4 שנים".

 

הפנימייה הייתה ברוממה ונבנתה מאבנים  ירושלמיות יפות .ה"אקווריום" היה הבית בו סבי התגורר בשנה הראשונה שלו, שנת 1962."הפנימייה הייתה של בנים בלבד, הכרתי בה הרבה חברים חדשים בנוסף, רקמתי קשרים חברתיים עם  נערים ונערות מפנימיות אחרות בירושלים. ארבע שנים של לימודים ושהייה מחוץ לבית השאירו בי רושם חזק וההסתגלות שלי לסביבה החדשה הייתה מאוד מהירה וקלה". "המגורים בפנימייה היו שונים מהלימודים בביה"ס. יום יום נסענו בצורה עצמאית בתחבורה ציבורית מהפנימייה לביה"ס וחזרה. בנוסף לכך, מלאנו אחר תורנויות בחדר האוכל של הפנימייה, ניקינו את החדרים שלנו וחיינו במסגרת קפדנית ובמשמעת ברזל".

סבי היה נער עצמאי וחרג מהגבולות המותרים לצורך בילוי, וכמובן ששילם על כך באופן מידי. העונש הראשון שלו היה שלושה חודשי ריתוק לפנימייה. בית הספר של בזק (בזמנו היה שייך למשרד הדואר) שכן באבו טור בגבול בין ישראל לירדן. "נסענו לשם באוטובוס והתחנה הייתה ממש מול עמדות הירדנים" כאשר חזרנו למקום על מנת לאתר את בית הספר התברר שלא נשאר הרבה ממנו ונבנה בית ספר חדש בגבעת מרדכי בירושלים.הצלחנו לאתר תמונות במוזיאון תחנת הרכבת הירושלמית ושם אנו רואים את בית הספר הישן."חלק מפעילותי התרבותית והספורטיבית הייתה ב"ימק"א". "ימק"א זה ארגון בין לאומי נוצרי המאפשר לאנשים מעדות שונות להיות במסגרת שלהם כמעט ללא עלות.זה התאים לי בעיקר מסיבות כלכליות"."השתתפתי שם בחוגי ספורט שונים, שחיה קונצרטים ועוד.לאחר זמן לא אפשרה לי הנהלת הפנימייה להמשיך את חברותי שם בטענה שהארגון מיסיונרי והוא עלול להשפיע על "נפשי הרכה" כמובן שלי זה נשמע לא סביר, אך, קבלתי את "דין התנועה".לעיתים רחוקות סבי נסע לחופשה הביתה ברכבת  וכסגירת מעגל נסע עם אשתו נירה (סבתי) באותה רכבת לראות את השלג הגדול בירושלים השנה.

 

סבי סיים את ארבע שנות הלימודים בהצלחה עם תעודת  בגרות , תעודת טכנאי ועם אפשרות ללימודים טכניון.

"ארבע שנים של לימודים ושהייה מחוץ לבית השאירו בי רושם חזק ושיפרו את יכולת ההסתגלות שלי לסביבה המשתנה".

"ברור לי היום בהסתכלות לאחור שהנדודים מרוסיה עד הפנימייה בירושלים בנו אותי ואת היכולת שלי להתאקלם  במהרה לכל מקום אליו הגעתי". "עם סיום לימודיי בירושלים החלטתי להתנדב לקורס טייס,עברתי בחינות מיון קשות והתקבלתי. בשלב הראשון הייתי בטירונות ומיד לאחר מכן הגעתי לשלב המיון הקשה שהוא בחינת יכולת טיסה .עמדתי בהצלחה בשלב זה וביצעתי טיסת יחיד במטוס פייפר. את האימונים עשינו בדרום הארץ בבסיס חצרים

היינו המחזור הראשון של קורס טייס בשדה חצרים".

 

השלב השני בקורס טייס היה שלב "המכין".זהו שלב בו החניכים עוברים שלבים של צניחה, בדיקת יכולת פיזית

ונפשית, הישרדות במדבר ועמידה בנפילה בשבי."אלו היו 4 חודשים קשים ויחד עם זה מלאי סיפוק. לאורך כל התקופה יש ניפוי מתמיד של חניכים והנשארים מתגבשים יותר ויותר. השלב השלישי הוא שלב בסיסי בו לומדים

טיסה על מטוס אימון סילוני. הלימודים משלבים תיאוריה ועבודה מעשית כלומר,  טיסה על מטוס "פוגה מגיסטר".

באחד הימים כאשר ישבתי בחופת הטייס, לפני הטיסה נתבקשתי לחזור לבסיס. שם התבשרתי שעלי לנסוע באופן בהול הביתה.

לא נאמרה לי הסיבה וכאשר הגעתי הביתה התברר לי שאבי נפטר. עברתי משבר אישי קשה ביותר, אהבתי מאד

את אבי והייתה זו תקופת אבל מאד קשה.לאחר תקופת האבל חזרתי לקורס טייס .

לא הצלחתי להתאושש מהמשבר ולחזור לעצמי, לכן , החלטתי להדיח את עצמי מהקורס ולהיות קרוב יותר לאימי שנשארה ערירית. המשכתי לשרת בחיל קשר ביפו וכל ערב הגעתי לבית אימי".

 

המשוב של הנכד יובל: חשוב היה לי להשתתף בתוכנית זו משום שהיה חשוב לי ללמוד ולהכיר את העבר של סבא ומשפחתו. הייתה זו חוויה עבורי להגיע עם סבא בשבתות למקומות בהם גדל והתחנך ברחבי הארץ. במפגשים השבועיים היה לי כייף. יש לי קשר חזק עם סבי, כל צהריים הוא מגיע לביתי ובכל שבת כל המשפחה מתאספת בביתו לארוחה משותפת.