מאגר סיפורי מורשת

הוריי עלו מפולין בשנת 1932 . נולדתי בחיפה בביה"ח מולדה 25-08-1945 .

למדתי בביה"ס יל"ג עד כיתה ח', כיתה ט + י למדתי בביה"ס חוגים. בהמשך עברתי ללמוד בביה"ס הטכני ח"א. מכיתה ה' הייתי בצופי גאולה. רקדתי בלהקת ריקודי עם עירונית, השתתפתי באירועים כמו ימי עצמאות פסטיבלים וכו'… כמו כן השתתפתי בחוגי כדורסל והתעמלות ב"הפועל חיפה" נערים. ב- 1/3/63 התגייסתי לחיל האוויר ושירתי כמכונאי מטוסים. חוויה שזכורה מחיל האוויר : שימשתי כראש צוות להחלפת מיכל דלק מגומי בגוף המטוס. טסנו הטייס ואני במטוס פייפר בעל 3 מושבים לאורך המטוס להביא את המיכל מבסיס אחר ובדרך חזרה הטייס נתן לי להטיס את המטוס עד הבסיס שלנו ( הטייס הנחית את המטוס ).

לפני השחרור רכשתי את מכוניתי הראשונה רנו דופין שנת ייצור 1958

השתחררתי בתאריך  3.9.65 . לאחר השחרור עבדתי כשנה כדי לצבור כסף לטיול באירופה. וחברי יוסי עשה אותו הדבר, ובתחילת מאי 1967 שטנו באוניה לאיטליה ומשם נסענו ברכבת לגרמניה. רכשנו רכב ,שקי שינה ומיזרונים מתנפחים כדי לישון במכונית. בחודש יוני פרצה מלחמת ששת הימים ואנו שבנו לארץ ושירתנו בחיל האוויר כמילואים עד תום המלחמה. נשארנו במילואים עוד כעשרה ימים לאחר המלחמה ואחר כך חזרנו באנייה לאירופה וטיילנו ברחבי אירופה עוד חמישה חודשים. הקשר עם הבית נעשה באמצעות גלויות שאח"כ צורפו לאוסף הצילומים שצילמנו בטיול.

בסוף 1967 התחלתי לעבוד ב"גיבור" (מפעל טקסטיל) שייצר גרבוני נשים בקריית שמונה .

באחד הערבים הגשומים נסעתי עם חברי הטוב משה שכינויו עד היום מוסא ובדרך ראינו חיילת צועדת בגשם.הצענו לה הסעה לבית החיילות בו התגוררה וחיילת זו הפכה לאשתי ושמה בתיה.

התחתנו בתאריך 6/1 1970 ב- 19/4/1971 נולדה בתנו הבכורה טלי. במהלך חיינו בקריית שמונה, ספגה קריית שמונה הרבה מטחי קטיושות שגרמו לנפגעים בהלה והעיבו על תקופת חיינו היפה ביותר. בסוף 1972 עברנו לגור בקריית ביאליק והתחלתי לעבוד כשותף עם גיסי( בעלה של אחותי ) בהפעלת חדרי אוכל במפעלים.

המפעל העיקרי היה: פרוטרום בתאריך  6/10 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. באותו יום היינו בטבריה אצל ההורים של אשתי.

בשעה שתיים בצהריים ראינו את רמת הגולן מופגזת ע"י הצבא הסורי. לקראת הערב חזרנו לקריית ביאליק והתגייסתי למילואים לגדוד הנ.מ. ( נגד מטוסים ) הכלים שהפעלנו בצבא היו זחלמי"ם משנות 1945ועליהם מורכב צריח ובו שני תותחים 20 מ"מ. ביום ראשון הגענו לגשר בנות יעקב ( מעל נחל הירדן ) ושם למעשה התחלנו להשתתף במלחמה,

השלב הראשון במלחמה היה "שלב הבלימה" שבו ספגנו הפגזו והצבא הישראלי ספג הרבה הרוגים ופצועים. לאחר שבוע הגיע "שלב ההתקפה" שבו הדף הצבא הישראלי את הצבא הסורי ונכנסנו לחלק הסורי. התמקמנו בצומת "חאן ארנבה" על גבעה שמתחתיה היה תאג"ד רפואי שאליו הגיעו פצועים והרוגים. הותקפנו ע"י רביעיית מטוסי מיג 17 של הצבא הסורי ובמהלך התקיפה הפלנו שני מטוסים סורים. על צריח התותח ישבו שני חיילים אחד בתוך הצריח שתפקידו לירות בתותחים ומאחוריו עמד חייל נוסף שתפקידו לכוון את התותחן ולהחליף לו מחסניות. בזמן הקרב עם רביעיית המיגים ישבתי בתוך הצריח (היו שתי תקיפות) הראשונה חזיתית ובה הופל מיג סורי אחד בתקיפה השנייה המטוסים הסורים התקיפו אותנו מהצד. בזמן שהמטוסים חצו אותנו ראינו שהפגזים מתותחינו פוגעים בחלק האחורי של אחד המיגים וגם הוא נפל. על המיגים ירו 9 כלים כלומר 18 קנים.

אשתי, בתיה לא שמעה ממני כעשרה ימים. יום אחד הגיעו מכוניות של חברת דפי זהב וביקשו מאתנו מספרי טלפון בבתים אולם ציינו שהם מתקשרים רק בלילה הסכמתי למרות שידעתי שעד שאשתי תשמע שזו דרישת שלום חיה היא תיגש לטלפון בחרדה.

בהפוגה באחת השבתות הבאנו בהתגנבות (בלתי חוקית) את נשותינו לחאן ארנבה הכנו ארוחת צהריים מפוארת במהלכה החלה הפגזה והנפילות (מקום נפילת הפצצות והפגזים) לא רחוק מאיתנו ולכן הורדנו את הנשים לקיבוץ גדות ומשם ברכבים הפרטיים חזרו לביתן.

לאחר סיום המלחמה נשארנו עוד כחמישה חודשים בשירות מילואים. ברצוני לציין ששירתי במילואים במשך 27 שנים עם אותם האנשים ולכן נוצרו קשרים חבריים מעבר לתקופת המילואים. בזמן שהותי במלחמה, אשתי מחוץ לעבודתה כגננת עזרה בהפעלת המטבח ב"פרוטרום".

בתאריך 14/9 1974 נולדה בתנו השנייה שרון. בשנת 1976 קנינו את דירתנו הראשונה. בשנת 1978 התפרקה השותפות ביני לבין גיסי בקולות צורמים (היו לנו כשותפים, המטבח בפרוטרום ובמפעל לייצור חלקי גרפיט בכרמיאל). מכיוון שגיסי החליט לעבור לבלגיה אני לקחתי את המטבח ב"פרוטרום" והוא לקח את המפעל בכרמיאל כדי למכור אותו. לאחר פרוק השותפות ועד היום איני מדבר עם אחותי עקב ניסיונם לגרום לי נזקים גדולים עקב הפירוק לדוגמא: בקניית המפעל בכרמיאל חתמנו על שטרות בסה"כ 180,000 לירות בשטרות של 20,000 כל שטר. גיסי היה אמור למכור את המפעל לכסות את כל השטרות אמנם הוא מכר את המפעל ב180,000 לירות אבל השאיר לעו"ד רק 120,000 לירות ונסע לבלגיה כמובן שבעל השטרות פנה אליי לתשלום יתרת החוב שלווה בפעולות משפטיות בלתי נעימות. לאחר איומים שלי כנגד אחותי שלא אתן לה לצאת מן הארץ שילמה את יתרת החוב ומאז איני מדבר אתה.

לאחר שנתיים של עבודה קשה במטבח בתמיכתה ועזרתה של אשתי יצאנו מהחובות של המטבח והתחילה תקופה טובה מבחינה כלכלית. בתאריך 6/9/1979 נולדה בתנו השלישית לירון.

בשנת 1982 מלחמת לבנון הראשונה וגויסתי למילואים וישבנו ברמת הגולן. באותה שנה רכשנו מיני קוטג' ברחוב הערמונים. בשנת 1986 רכשנו קוטג' ברחוב אפרים. בתאריך  12/8/1987 נולדו התאומות רעות ושני. בסוף שנת 1990 רכשנו מגרש בצור שלום כדי לבנות שם בית. באותה שנה הפסקתי לעבוד ב"פרוטרום" מכיוון שהמטבח התיישן ומשרד הבריאות לא אישר את המשכת הפעלתו.

נכנסתי כשותף לסוכנות ביטוח ( עם חבר ) שבטיפשותי הצליח להחתים אותי על ערבויות כספיות בבנקים וחברות ביטוח. הנ"ל נכלא בבית הסוהר "שטה" ואני משלם את חובותיו עד היום (שותפי היה סוכן ביטוח שנים רבות ואני לא הכרתי את ענף הביטוח ולכן הוא ניהל את השותפות כולל הנושא הכספי). השותפות התפרקה, מרבית הלקוחות עזבו אותנו כי שותפי לקח את כספם שהיה מיועד לתשלום הביטוחים ולא העבירם אל חברות הביטוח אלא השתמש בכספים לתשלום חובותיו. כשנודעו לי מעשי המרמה בשנת 1992 עזבתי את השותפות והתחלתי לעבוד כשכיר אצל סוכן ביטוח אחר עד 2002. כל משפחתי סבלה כתוצאה מכך שחתמתי בטיפשותי ובתמימותי על ערבויות כספיות לנ"ל ועברנו שבעה מדורי גיהינום שבהם הופעלו נגדי הוצאות לפועל עיקולים ואפילו ניסו למכור לנו את הבית.

ברצוני לציין שאשתי סבתך לקחה על עצמה את פרנסת המשפחה (9 נפשות)ועבדה בשתי משרות ונתנה לי תמיכה נפשית וכספית ורק בזכותה הצלחנו להתמודד ולשמור על שלמות המשפחה. בשנת 2002 בא לבקרנו חבר משה דרעי שלהפתעתנו הרבה שאל אותי כמה כסף אני זקוק כדי לסגור את כל חובותיי שני תנאים הוא התנה : *עליי להגיע להסכם חתום עם כל אחד(מ-15 הנושים) על הסכום שישולם לו ולאחריו הנושה יבטל את כל הפעולות המשפטיות שנקט נגדי, הכוללות ביטול כל העיקולים על הבית. כדי שאוכל לקחת משכנתא ולהחזיר לו את כספו ואכן הצלחנו להגיע עם כל הנושים להסדר כספי. חברי משה לקח משכנתא על דירתו ושילם לכל הנושים את כספם לפי ההסדרים(כ- 250,000ש"ח). לאחר שנה קיבלנו משכנתא. במהלך אותה שנה שילם משה בעצמו את התשלומים החודשיים ואנו החזרנו לו את המשכנתא כולל התשלומים. ועל מעשיו אלו אנו אסירי תודה עד היום.

לאט לאט גדלה הכנסתי כסוכן ביטוח אולם לא במידה מספקת והתנהלנו קשה מבחינה כספית, רוב הנטל הכספי נפל על אשתי סבתך שהצליחה לקיים את המשפחה. באותה תקופה עבדתי עבודה נוספת כמחלק עיתונים בלילות כדי להגדיל את ההכנסה אולם עקב בעיות בריאותיות נאלצתי לעזוב את חלוקת העיתונים. לאחר כשנתיים התחלתי לעבוד עבודה נוספת אחה"צ כסדרן מעטפות בחברת דואר פרטית . במהלך שנת 2013 פרשתי מעבודתי כסוכן ביטוח עקב הכנסות לא מספיקות והגעתי לגיל 67 והתחלתי לקבל קצבת זקנה מביטוח לאומי.

ועד היום וכל זמן שאוכל אמשיך לעבוד במעטפות.

במהלך כל השנים נישאו חמש בנותינו לצערנו הרב לא היה באפשרותנו לעזור מבחינה כספית לבנותינו ועזרנו כפי יכולתנו. כל אחת מבנותינו גרה אצלנו במהלך שנת הנישואים הראשונה שלה עד שעברו לדירתם, כמו כן שמרנו על כל הנכדים יומיום לאחר סיום הגן או בית ספר ואני עזרתי בהוצאת הנכדים מהגנים לביתנו ואשתי, סבתך האכילה אותם ושמרה עליהם עד סיום העבודה של הוריהם. וכיום לאחר שאשתי סבתך פרשה לגמלאות היא התחילה לשמור על כל הנכדים עד גיל שנה.