מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאור רודניק, השנה בתכנית הקשר הרב דורי הקשבתי לסיפורה של סבתי, ניצולת שואה, הגר רודניק. מעבר לזוועות השואה שעברו על היהודים בכלל ובגרמניה בפרט, בחרתי לשתף דווקא בקוריוז שסיפרה לי סבתא.

סבתי הגר נולדה בשנת 1933 בעיר ברלין שבגרמניה לבית משפחת לוי. סבתי עלתה לישראל בתום המלחמה בגיל 12, בשנת 1945.

רקע לסיפור – יהודי גרמניה הנאצית

"בעקבות עליית הנאצים לשלטון בינואר 1933 הורע מאוד מצב היהודים בגרמניה. מזמן עליית הנאצים לשלטון ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 נמלטו מגרמניה רוב היהודים שגרו בה ועברו לארצות הברית, אמריקה הדרומית, ארץ ישראל ובריטניה. יהודים מצאו מקלט בארצות השונות". (ויקיפדיה)

שריפת הספרים בגרמניה הנאצית

"השנה בה נולדה סבתא הגר 1933, זו השנה בה התרחשו שריפות ספרים בגרמניה הנאצית: "בגרמניה הנאצית אורגנו שריפות רבות של ספרים שלא תאמו את האידאולוגיה הנאצית. הנאצים השמידו בשריפה ובשיטות אחרות (כמו גריסה) ספרות שנכתבה בידי יהודים, ספרות קומוניסטים וספרות של אידאולוגיות "סוטות" אחרות כמו הבונים החופשיים…אחת השריפות המפורסמות הייתה שריפת הספרים בכיכר האופרה בברלין (קרויה כיום כיכר בֶּבֶּל), ב-10 במאי 1933, שאורגנה על ידי משרד התעמולה בעקבות יוזמה של שר התעמולה הגרמני, יוזף גבלס. בשריפה זו נשרפו 20,000 ספרים". (ויקיפדיה)

הטלאי הצהוב

ב- 1940 סבתא שלי הייתה בת 7, אחותה הייתה בת 4. זה בערך מתי שהגרמנים הנאצים החליטו שכל היהודים יתחילו ללבוש את הטלאי הצהוב על בגדם. בגלל שסבתא שלי עלתה לבית ספר יסודי, שמו לה טלאי. אחותה הייתה בת 4 בזמן הזה, אז לא היה מותר לה להיות עם טלאי. כשפעם אחת, אחותה ראתה את הטלאי, והתחילה לבכות. אמה שאלה: "למה את בוכה?", בגרמנית. היא ענתה: "למה להגר יש פרח יפה על החולצה ולי אין?" כולם התחילו לצחוק והיא לא עזבה את העניין עד כ- בערך 4 חודשים.

הזוית האישית

ליאור רודניק: תיעוד סיפורה של סבתי הגר, ניצולת שואה.