מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הטיסה הבטוחה ממרקש לארץ ישראל

אריאל וסבא עובדיה בתוכנית הקשר הרב דורי
אריאל וסבא עובדיה כותבים את סיפור המשפחה
סיפור החיים במרוקו והעלייה לארץ

הקדמה

אני אריאל  וסבא עובדיה אנחנו פותחים ספר של הטיסה הבטוחה אנחנו משתתפים בתוכנית הקשר הרב דורי. במסגרת התוכנית, סבא עובדיה מספר לאריאל על הסבא וסבתא שלו במרוקו.

עץ המשפחה שלנו:

תמונה 1

פרק 1: תחילת סיפור הקשר בין ההורים של סבתי סעידה

תחילת  הקשר בין ההורים של סבתי סעידה היה בשנת 1864. כאשר ההורים של סבתי היו ללא ילדים הגיעו לאיסטנבול בדרכם לארץ ישראל. בעת ההיא אפשר היה להגיע רק עם   אונייה למרחקים. לפי אמונתם היתה זו הדרך היחידה לעלות למערת אליהו הנביא אשר בסגולתו זוכים ללדת ילדים.

פתאום בחלומה של אם סבתי, דמותה של אישה אחת זרקה נעל לעברה של הסבתא וצעקה אליה :"קומי ! הרי כבר קיבלת מה שבאת לבקש".

פתאום הקיצה אם סבתי משנתה בבהלה ושמרה הדבר בסוד וברעדה עד אשר שיתפה את בעלה.

ואז נודע לה שהיא בהריון, השכנים שהיו מוסלמים שגרו ברובע היהודי, שמעו את הסיפור והתפלאו על הנס הגדול שקרה, הם ביקשו לערוך מסיבה לכבוד האירוע ושם בעצם העניקו את השם סעידה (בעברית שמחה) לתינוקת שנולדה שהיא בעצם הסבתא שלי  (אמא של אבא של עובדיה).

פרק 2: הקשר בין סבתי סעידה לסבי ר' כליפה

לאחר לידת סבתי סעידה, אמה לא יכלה לשאת יותר את המרחק והניתוק ממשפחתה במרוקו. היא לחצה על בעלה שייקחו את הילדה (סעידה) ויחזרו למרוקו. אחרי ימים ארוכים, הם חזרו למרוקו כשסעידה היתה בערך בערך 16.

במרוקו סעידה נקלעה לקשיים בשל השפה, היא היתה דוברת לדינו ועברית בעוד ששם במרוקו כולם דיברו מרוקאית ועברית "של תפילות". באותו זמן סבי, רבי חליפה, דיבר שוטף עברית והוא היחידי שהצליח לדבר בשפתה באופן שוטף וכך בעצם נוצר הקשר ביניהם. הם נישאו ונולדו להם: יוסף, זהרה, דוד, חיים, מסעוד (אבא של עובדיה).

סבתי נפטרה אחרי בר המצווה של אבי מסעוד.

סבא התחתן שוב עם אישה נוספת בשם עלו. לעלו היה ילד בשם מאיר ויחד עם סבא כליפה היא הביאה את ימנה. ימנה היתה אישה מאד יפה.

פרק 3: החיים של סבא כליפה והשפעתו על כל המשפחה והקהילה היהודית במרקש

לסבא כליפה היה קשר מיוחד  לאבא מסעוד בשל כך  שהתייתם  מאימא שלו בדיוק לאחר בר המצווה שלו. אבא מסעוד (אבא של עובדיה) היה בקשר מאד מיוחד עם אביו ודאג תמיד להעביר את הקשר הזה לילדים שלו. הוא דאג שנלך בכל יום חמישי אליו ולעזור לו בניקיון הבית, בקניות לקראת שבת וכדומה.

היה מרגש לראות את השפעתו של הסבא על כל המשפחה ושדאג להביא בכל יום שישי לקראת הצהריים לכל הנכדים דמי כיס והיה מלא הערצה לאימא החורגת של מסעוד. הוא תמיד דאג לביקורים תכופים אצל כל המשפחה וקשר תמידי, כולם היו באים לבקר אצל סבא.

תמונתו של ר' כליפה :

תמונה 2
כרב בקהילה נהגו תושבי העיר לבוא אליו במוצאי שבת לקבל את ברכתו וכל אחד היה מרגיש אצלו שהוא החשוב ביותר. כולם היו שווים בעיניו. בזמן שהוא היה מלמד, לא לקח שכר לימוד ממי שלא היה לו, היה שם לב לכולם ודואג לכולם. היה חשוב לו להשכין שלום בין איש לאשתו, בין חבר לחברו ובין כל מי שהיה במריבה כלשהיא.

הסבא היה נוהג ללמוד עם רבנים שהיו באים תמיד אליו הביתה. היו נשארים עד שעות מאוחרות ללמוד תורה. אני זוכר היטב כשהסתובבתי ביניהם כדי לעזור להם ליטול ידיים.

כאשר סבתא אלו (אמו החורגת של מסעוד) צריכה היתה לנסוע לביקור חולים של קרוב משפחה אז תמיד עובדיה ובן הדוד מאיר היינו באים לישון אצל סבא ותמיד אהבנו לשמוע אותו מתפלל בשקט.  מאד אהבנו את השעון המעורר של סבא, יכולנו לראות את המספרים הזוהרים של השעון.

נהנינו מאד מהפינוקים של סבתא – הריבות והממתקים שהיתה משאירה לנו.

היה כיף לנו לראות סבא שקם מוקדם. דאגנו לסדר הכל לפני שיצאנו. סבא תמיד דאג לברך אותנו לדרך צלחה.

סבא היה נוהג להביא מזון למצורעים שהיו בבידוד במגדל ליד בית העלמין.

פרק 4: על מסעוד (אבא של עובדיה)

מסעוד בנו של ר' כליפה (היה אבא של עובדיה). גם הוא נהג באותה דרך, הדרך היתה להשפיע על ילדיו לכיוון עזרה לזולת, להקנות את הערכים האלה.

במוצאי שבת היה מקובל בבית העלמין להכין סעודת מצווה על קבר הצדיק רבי חנניה הכהן. כל אורח המגיע לסעודה זו היה מתקבל בשירה ובכיבוד קל. כל האנשים היו נוהגים לתרום, על פי יכולתם מטבעות. כסף זה היה משמש לקהילה לצרכים שונים כגון: תרופות, מזון לנזקקים, להכנסת אורחים, לעזור לכל אירוע וכדומה.

אבא מסעוד היה חדור אמונה לא לפחד כשנמצאים בבית העלמין ותמיד אמר לנו שזה חלק מהחיים. סבא מסעוד באופיו היה תמיד אופטימי ולא היה עצוב אף פעם, מי שהיה עצוב בסביבתו הוא תמיד שאל מה קרה ותמיד היה מחזק ומעודד.

תמונה 3

כל שבת, היה עם ספר התנ"ך ומספר את הסיפורים עם התרגשות ודמעות בעיניים. תמיד רצינו כל כך לחקות אותו ואהבת התנ"ך מאד טבועה בנו כי כל שבת היה מושיב אותנו מסביר ומספר.

אבא עבד בריקוע נחושת, היינו מאד מתרשמים כיצד תמיד עבד עם כלים חמים מאד ללא הגנה לידיים.

פרק 5: על חנה (אמא של עובדיה)

היה מקובל שמי שלא היה לו בן יכול היה להביא אשה נוספת ולהביא ממנה ילדים. אבא של חנה התחתן עם אישה נוספת לכן הוריה לא היו ביחד כל הזמן. אמא שלה היתה בכפר והאישה הנוספת היתה בעיר. הם היו בכפר, אבל הסבא היה מלמד בעיר לכן, חנה גדלה בעיר, בישיבה. חנה טיפלה תמיד בתלמידים הרכים בישיבה בעיר והשגיחה שהם ילמדו ויתפללו.

היא דאגה שהילדים ילמדו יהדות בחדר. היא היתה עובדת קשה כדי לשלם שכר לימוד בחדר ובבתי ספר. היא עבדה גם בתפירה.

תמונה 4
תמונה 5

פרק 6: העלייה לארץ

בשנת 1964 ב- 21 ביולי עשינו עליה, כל שנה היינו מברכים "לשנה הבאה לירושלים" והרצון הזה היה טבוע בנו. וזו למעשה סגירת מעגל כי אמא של אבא מסעוד נולדה בירושלים.

סבא עובדיה עלה לארץ ישראל עם ההורים שלו חנה ומסעוד, יחד עם האחות מסודי (אילנה) והאחים רפאל יעקב ושלומה. העלייה היתה ממרוקו לצרפת בטיסה ומשם באונייה לאורך חופי איטליה ויוון עד נמל חיפה. עוד באנייה ביקשנו להגיע לשדות ים (מושב שיתופי), אבל לקחו אותנו למזכרת בתיה. במזכרת בתיה היו קרוב ל 350 איש.

במזכרת בתיה קיבלנו דירה קטנה כ 40 מר ללא תריסים ללא חשמל עם ברז מים. בחוץ, כנחמה, קיבלנו גם שטח גינה שהיה למעשה המתנה היפה ביותר שקיבלנו.

הגעתי לאולפן בקיבוץ נען ב 1964. מיהרתי לעזוב שם למורת רוחה של הרכזת שביקשה ממני שאגמור את האולפן אבל אמרתי שאני חייב לעזור להורי הדתיים. עזבתי וחיפשתי עבודה. עבדתי כשרטט בעיריית רחובות. אחכ הגעתי לעבוד בחיפה בחברת פיתוח תעשיות כשרטט. עבדתי גם בתל אביב. עבדתי גם בירושלים – היכן שהיתה פרנסה נסעתי.  בכל שבת חזרתי הביתה להורים. עד מלחמת ששת הימים מחוסר מקלט היינו צריכים לחפור תעלות בגינה, אימי אספה את כל הכפר וארגנה סעודת מצווה כדי להתפלל להגנת כל החיילים וחיזקה את רוח אנשי הכפר ושימשה כמנהיגה ויועצת של כל תושבי מזכרת בתיה. מאז המלחמה המשכתי גם למלחמת יום כיפור וגם במלחמת ההתשה עד ל סיום 26 שנה מילואים. שרתתי בכל המלחמות. התחתנתי בשנת 1977 עם אסתר ונולדו לנו 3 ילדים: כפיר, דודו ודנה (אמא של אריאל ואלינור).

משפט חשוב לי: הסיפור הגדול של אימי ז"ל – לפני שעלתה לארץ סבא יצחק אמר לה: "את עולה לארץ ישראל ותטעי עץ זית שממנו תפיקי שמן להדלקת נרות שבת.

אימי יישמה את זה ועד עכשיו יש לנו את עץ הזית הראשון ביישוב החדש מזכרת בתיה. העץ הזה קיים עד היום באותה גינה היכן שהם גרו כעוגן הסטורי עם הרבה משמעויות.

אימי היתה נדיבה ועם הרבה נתינה לכן הגיעה להיות מנהיגה.

מצורפת המצגת שלנו – הסיפור שלנו –  אריאל וסבא עובדיה בפרוייקט הקשר הרב דורי:

הזוית האישית

סבא עובדיה: מאד נהניתי מהעבודה בפרוייקט הזה, זאת חוליה משלימה את החלום של הורי להעביר את המסורת ולהמשיך את השושלת הם היו שני הורים מאד אוהבים, אהבה ללא תנאים. מאד חשוב לי שלאריאל יהיה קשר עם התנ"ך והמסורת. אני מאחל לאריאל שימשיך בגאווה למסור את הלפיד של חיי יהודי טוב אוהב אדם ללא הבדל. שכבוד האדם יהיה לו ערך חשוב.

אריאל: נהניתי לעבוד עם סבא, נחשפתי לסיפורים ועזרתי לו במחשב. אני מאחל לסבא שיהיה בריא וימשיך לספר את הסיפורים על המשפחה.

מילון

מסורת
מנהגים, אורחות חיים וערכים

ציטוטים

”ערכים ונתינה“

הקשר הרב דורי