מאגר סיפורי מורשת

ילדותי:

שמי ולנטינה ספיבק אני סבתא של אולסיה. מקור שמי ממוצא לטיני ופירושו חזקה ובריאה. ומשמעות שם משפחה הוא חזן בית הכנסת. שם משפחתי המקורי הוא דולישאן ושונה לספיבק אחרי הנישואים. נולדתי ב 6 למאי בשנת 1953 בעיר קטנה בשם קאמנקה שבאוקראינה. אבא שלי, קונסטנטין מרטינוביץ', שירת בצבא ואימא שלי, מרינה פאודוסיבנה, הייתה עקרת בית. מאחר שאבי היה איש צבא נדדנו לעתים קרובות בין ערים שונות לפי תחנת העבודה של אבי. יש לי אח גדול, שמו פיטר, הוא מבוגר ממני ב -5 שנים. עכשיו הוא גר בעיר קייב שבאוקראינה. יש לו משפחה, ילדים ונכדים.

בילדותי הייתי ילדה מאוד סקרנית  לכן מהר למדתי מאמי לסרוג ולבשל. כך למדתי  לנהל את משק הבית. לעתים קרובות שיחקנו במשחק לפטו או קוזקים, שודדים. כל קיץ נסענו לסבתא שבאוקראינה לנהר דניסטר, שם גם למדתי לשחות. אחרי שנולדתי, בעקבות המלחמה היה קשה לחיות בגלל מחסור מזון ובגדים. נהגנו להסתובב בשדות ולאסוף את שאריות היבול. בזמנו אספנו שאריות קנביס (אז לא ידענו שזה סם)  משאריות הקנביס סבתא שלנו תפרה לנו בגדים ושטיחים לבית. דגנו דגים, מכרנו אותם והרווחנו כסף וכך חיינו. למרות הקשיים נלחמנו ולא ויתרנו.

אחי תמיד הגן עלי וכשגדל הפך להיות איש צבא כמו אבא. אבי זומן לשרת בגרמניה בעיר דיסלדורף, שם גרנו במחנה הצבאי בו שירת כ 4 שנים. היות וגרנו במחנה זה, לא אפשרו לנו לצאת משם. בזמני  הפנוי קראתי הרבה ספרים. רק לפעמים אפשרו לנו לצאת מהמחנה בתאריכים מסוימים עם מלווה לתיאטרון ולמוזיאונים, שם ראיתי תמונות משמעותיות וצפיתי בהצגות. למדתי הרבה דברים חדשים. בזכות המגורים בגרמניה למדתי גרמנית. המורה שלנו נתנה לנו ללמוד גרמנית דרך העיתונים, לכן אני יודעת גרמנית מושלמת וכשסיימתי את התיכון זכיתי במדליית זהב על הצטיינות בלימודים. כשבגרתי הייתי צריכה לחזור למולדובה בלי הורים כי ילדים בוגרים לא יכולים להיות בחו"ל. שם התגוררתי לבדי, התקבלתי לאוניברסיטה הפדגוגית.

סיפור אהבה של סבא וסבתא

באוניברסיטה השתתפת באירועים רבים והכרתי הרבה חברים חדשים עם חלקם אני עדיין שומרת על קשרים. נבחרתי לראש ארגון הקומסומול. (ברוסית: ראשי תיבות של איחוד הנוער הקומוניסטי , תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות). באותו זמן כל חבריי נסעו לכפר לעזור לחוואים לעבוד. במסגרת עבודתנו אספנו תפוחי-אדמה, עגבניות ובצל. חיינו שם כולנו ביחד בחדר משותף כמובן שהבנות והבנים חיו בחדרים נפרדים .מאחר והיינו צעירים היה לנו כיף לעבוד, ועשינו את כל המטלות בקלות. מצאנו זמן מעבר לעבודה ולימודים על מנת לבלות בדיסקוטק ובמסיבות, היה לנו הווי חברתי ותקופה זו זכורה לי כתקופה כיפית.

יום אחד בחור צעיר ניסה למשוך את תשומת לבי בדרכים שונות. למשל, פעם אחת הוא הכניס לי קוצים לשיער הארוך שלי, ואני רצתי אחריו. ברבות הימים אותו בחור הפך לבעלי לעתיד. אחרי שנה הוא הציע לי נישואים, מול כל הכיתה עם טבעת ופרחים. החתונה התקיימה בינואר בשנת 1974 במסעדה. החתונה הייתה יפה והיו בה הרבה הפתעות.

במשפחה שלנו יש מסורת שאימא מעבירה טבעת עתיקה לבתה במהלך נישואיה, ואימי העבירה לי טבעת זו. הייתה גם מסורת "לגנוב" את הכלה ובעלי קנה אותי חזרה, לא בכסף אלא במתן הפתעות לאורחים. לדוגמא, הוא שר שיר בגיטרה באוזני האורחים. אחרי החתונה יצאנו לירח דבש בהרי הקרפטים. זה היה טיול מהנה ומרגש ואנו כזוג צעיר היינו מאושרים. במרץ 1975 נולדה לנו ילדה קראנו לה מריה (אמא של אולסיה). אחרי שנה וחצי  סיימתי את האוניברסיטה. שלחו אותי לעבוד בבית ספר כמורה לפיזיקה. אחרי כמה שנים היחסים ביני לבין בעלי החלו להתערער כיוון שהוא היה זמר ונסע לאירועים, למסיבות ולחתונות וכמעט לא היה בבית. בסופו של דבר אנחנו התגרשנו. אני נשארתי לבד עם תינוקת קטנה ומזונות שלא הספיקו. נאלצתי  להחליף מקום עבודה.

קריירה ועבודה:

לאחר גירושיי התחלתי לעבוד במפעל פיילוט כמנהלת המחלקה הטכנית ובהסתדרות. העבודה בהסתדרות הייתה מאוד מעניינת ולכן בשלב מסוים עבדתי רק בהסתדרות. במסגרת עבודתי נסענו לבולגריה, צ'כיה, פולין. פתרנו בעיות של העובדים וגם ארגנו חופשים לילדיהם, יציאות למחנה קיץ וחופשים לעובדים בבית-הבראה. ככה נמשכו חיינו  עד להתפרקות ברית המועצות.

בתקופה זו ההסתדרות נסגרה ונשארתי בלי עבודה. אז ניצלתי את הכישרון שלי בסריגה והתחלתי להתפרנס מכך. קיבלתי את ז'ורנל בורדה מודן שבתוכו היו מודלים שונים של בגדים .סרגתי בהזמנה בגדים שונים מה ג'ורנל. היו לי הרבה הזמנות לכן לא הרגשתי קושי במעבר לעבודה החדשה. עסקתי בה  במשך שלוש שנים. החיים במדינה התחילו להשתפר, מצאתי עבודה חדשה כראש שירות בעירייה. כשבתי גדלה היא למדה במכללה חשבונאות. ככה חיינו לבד, ומעולם לא התחתנתי שוב.

בשנת 1997 נפטר אבי ואירוע זה גרם לדיכאון, אולם לא יכולתי להתפרק כי הייתי צריכה לשמור על אימי שכבר הייתה זקנה. במקביל בתי סיימה את לימודיה במכללה ויצאה לעבוד. אחרי שנה היא התחתנה. אחרי החתונה בתי ובעלה עברו להתגורר יחד איתי. בהמשך נולדה נכדתי האהובה אולסיה. הקדשתי לה כל זמן פנוי שהיה לי. נהגנו לטייל ביחד, סרגתי עבורה בגדים יפים שלא היו לאף אחד אחר. בשנת 2008 יצאתי לגמלאות אבל המשכתי לעבוד. בשנת 2010 המשפחה של הבת שלי עלתה לישראל, אני לא יכולתי לנסוע אתם מכיוון שלא קיבלתי אישור עלייה. הקשר בינינו נמשך בפלאפונים ודרך המחשב. בשנת 2014 התחלתי לטוס לישראל למשפחה שלי. מאוד אהבתי את הארץ, וכל קיץ אני טסה אליהם.

הזוית האישית

אולסיה: למדתי דברים חדשים שלא ידעתי על סבתי. נהניתי מאוד לשוחח עם סבתי על ונושאים שעליהם לא דיברנו מעולם. למדתי דברים רבים על משפחתי, שלא ידעתי קודם. סבתי היא דמות בחיי, אותה אני הכי מעריכה והכי אוהבת, כי היא תמיד שם לצידי ועוזרת לי.

סבתא ולנטינה: נהניתי להכין את העבודה עם אולסיה, היו לנו הרבה שעות איכות ביחד וכך יכולתי לבלות איתה.