מאגר סיפורי מורשת

חתונה באתיופיה

החתונה הייתה מופרדת. הבנות במקום אחד והבנים במקום אחד. עושים את ההכנות לחתונה כל השבוע. מכינים אוכל לחתונה, מזמינים את כל המשפחה והחברים משני הצדדים. את השירים אנשים ניגנו, בלי רמקולים, אלא באמצעות  שירה חיה.

לא היו רכבים – השתמשו בסוסים להובלת החתן והכלה. מביאים את הכלה והחתן על גבי סוסים, לכל אחד סוס אחר. החתן לא רואה את הכלה, וגם הכלה לא רואה את החתן. החתן והכלה לובשים בגדים חגיגיים את הכלה מלבישים , מאפרים ועושים לה תסרוקת.

"בכפרים באתיופיה נהוג שבני זוג מכירים ומתחתנים בשידוך – על פי בחירת ההורים. החתן והכלה אינם רואים זה את זה עד החתונה. בערים, הצעירים בוחרים בעצמם עם מי הם רוצים להתחתן, הם נפגשים ומכירים זה את זה לפני החתונה. כנהוג, היו אלה הוריו של החתן, הם שחיפשו ומצאו לו את הנערה המקסימה, והוא שמח מהבחירה שלהם.

לפני החתונה נערך טקס אירוסין. בטקס האירוסין שנערך בכפר, אבי החתן מוסר תכשיטים לאבי הכלה, ואילו החתן מקבל מהורי הכלה שוורים ופרות. בעיר, החתן נותן טבעת במתנה לכלתו לעתיד. כדי לא להתחתן עם קרובי משפחה נהוג שהחתן והכלה באים מכפרים מרוחקים זה מזה, או שהם קרובי משפחה הרחוקים זה מזה מרחק של שבעה דורות לפחות. כך נוצרים קשרי משפחה הדוקים ורחבים". (מתוך אתר מטח).

מסע בעקבות יהודי אתיופיה (1972)

הזוית האישית

רחל גושה מביאה את סיפורה של סבתה אסתר נוצוך ביטאו. היא שמעה מסבתא על מנהגי החתונה באתיופיה.