מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בגרוזיה בעיר צחינבאלי ,בשנת 1940, בחודש מאי. לאבי קראו מישאל ולאימי לובה.

היינו 6 אחים, ו- 3 אחיות. אני הייתי השלישי ביניהם. מצד אבי היו לי 3 דודים ו-3 דודות, וכך היה גם מצד אימי.

אבי עבד בחנות בגדים של הלבשה תחתונה. אני זוכר את ביתי, שהיה לא קטן אבל גם לא גדול. בילדותי סבלנו ממשבר כלכלי גדול. היינו עניים. אבי גויס לצבא ולאימי היה מאוד קשה לנהל את הבית בלעדיו. אכלנו רק לחם,

גבינה, ומרק צח. התחלתי ללמוד בגיל 7. שם בית ספרי היה צחינבאלי 3, כשם העיר בה גרנו, והוא היה השלישי מתוך

בתי הספר שנשאו אותו שם.הייתי ילד חמוד ולא שובב.אני זוכר כשהייתי קטן אהבתי כדורגל, כדורסל, שחיה, ריצה, ולמדתי קצת אגרוף.

כשהתבגרתי עבדתי כמוכר בחנות ממשלתית. את זוגתי נטלי (נטלה) הכרתי כשהייתה עוד ילדה. היינו שכנים.

בגיל 19 התגייסתי לצבא גרוזיה. הייתי אחראי אבטחה בצבא, בקזחסטן. שם שירתתי 3 שנים. שמרתי במקומות צבאיים.

אחרי שסיימתי את הצבא חזרתי לצחינבאלי, ואז התעוררו בי רגשות כלפי נטלי, השכנה הצעירה,

והתאהבתי בה. לנטלי היה שיער חום ועיניים חומות. היא הייתה צעירה ויפה. חיזרתי אחריה, קניתי לה מתנות,

לקחתי אותה לקולנוע. היינו מטיילים יחד. נעשנו חברים. נטלי לא עבדה, היא רק למדה. נטלי הייתה טובה

בבישול, תפירה ורקמה. לאחר זמן מה ביקשתי את ידה. התארסנו לפי המנהג היהודי.

הרב הכין כתובה והתחתנו.  אני זוכר את יום החתונה: לבשתי חליפה שחורה עם עניבה אדומה. הייתה שמחה גדולה. החתונה התקיימה בעיר הבירה של גרוזיה, טביליסי.

לאחר החתונה עברנו לגור בבית משלנו. פרנסתי את המשפחה כמוכר בחנות להלבשה תחתונה. כעבור

זמן מה נטלי הרתה וילדה את בתנו הראשונה, מאיה. כעבור שנה נולד הבן מיקי (מיכאל), אביה של נועה,

שכותבת עמי את הסיפור, שלישית נולדה, מרינה.

 

מאיה הייתה בת שבע וחצי, מיכאל היה בן 6  ומרינה הייתה בת שנה וחצי. כשעלינו לארץ עברנו לגור

ברחוב הרותם, באור יהודה. אני  עבדתי כרתך בחברת אמקור. חצי  שנה לאחר ההגעה לארץ נולד קובי,

אביו של יונתן נכדי, שמשתתף בכתיבת סיפורי. באותה עת פרצה מלחמת יום הכיפורים,וגויסתי. למילואים.

 

קישור לסרט תכנית הקשר הרב דורי