מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החתונה הראשונה

סוני ויהלי
סוני חלמיש בצעירותה רוכבת על סוסתה, 1968
נישואין פקטיביים בארץ ישראל

שמי שרה, שם שניתן לי על שם דודה של אמי. סוני זה שם החיבה שניתן לי בילדותי, מפני שאחותי הגדולה ממני הייתה בת 4 ולא הצליחה לקרוא לי שרה, וקראה לי סוני, ומאז השם הזה מלווה אותי.

נולדתי בשנת 1952, בראשון לציון, בת ל-בתיה וזאב אברמוביץ ילידי ראשון לציון, בת שלישית למשפחה בת ארבע בנות. אני דור רביעי בראשון לציון.

ילדותי ובגרותי עברו בעיר, מגן הילדים המשכתי את לימודי בבי"ס "חביב" ובתיכון בגימנסיה.

כשסיימתי את שרותי בצבא התחתנתי בשנת 1973 עם שלמה חלמיש יליד ירושלים ויחד הקמנו משפחה נפלאה ולנו ארבעה ילדים וחמישה נכדים.

זאב אברמוביץ, ממייסדי ראשון לציון שהגיע מרוסיה בשנת 1882 והוא סבא של אבי, זאב, הנקרא על שמו.

תמונה 1

 

אבי, זאב, נולד בשנת 1914, בראשון לציון ועסק בחקלאות כל חייו עד פטירתו בגיל 82 בשנת 1996. בשנת 1936, כשהיה בן 23, המשטר הבריטי ששלט בארץ באותה התקופה הגביל את עלייתם של היהודים לארץ ישראל. הערבים התנגדו לכניסת היהודים לארץ ישראל כי פחדו שהם יהיו רוב. ההנהגה היהודית נאלצה למצוא פתרונות כדי להכניס יהודים לארץ בדרכים חוקיות.

אחת הדרכים הייתה באמצעות נישואים, כיוון שאם בעל אזרחות ארץ ישראלית יתחתן עם בעלת אזרחות זרה, האישה תקבל את אזרחות בעלה.

תמונה 2

זאב אברמוביץ – אבי בצעירותו

 

הבחורים אשר חיו בארץ בעלי דרכון ישראלי (פלסטינאי) נשלחו לחו"ל כדי להתחתן עם נשים יהודיות (בדרך כלל מפולין). הם הביאו אותן לארץ ואז התגרשו בהסכמה והנשים היו חופשיות להתחתן עם בחיר ליבן. נישואים אלו נקראו "נישואים פיקטיביים" כלומר לא אמיתיים, אלא נישואים למראית עין.

נבחרה קבוצה של בחורים צעירים שהיו ילידי הארץ והמטרה הייתה שהם יפליגו באונייה לביירות שבלבנון, שם יפגשו בחורות רווקות צעירות, שרצו לעלות לארץ מאירופה, יערכו "חתונה פיקטיבית" ולאחר שיגיעו לארץ יתגרשו.

נתיב הפלגתה של אונייה מאירופה דרך בירות לארץ ישראל

תמונה 3

 

ככל שזכור לנו, מסיפוריו של אבי שבשנת 1936-7, ביחד עם הקבוצה הגיעו לביירות שבלבנון ולפי התכנית התחתנו עם הבחורות שהגיעו מפולין והחלו לחזור לארץ ישראל. בדרכם חזרה גילו בריטים שיש פה ניסיון להוליך אותם שולל וניסו לעצור אותם אבל האונייה, שהייתה בדרכה לארץ, הצליחה לחמוק מהבריטים. המסע שאמור היה להיות כמה ימים, נמשך כשבועיים.

אוניית מעפילים שאתה היו מגיעים יהודים ארצה

תמונה 4

 

שמה של הבחורה שאבי התחתן איתה היה פליציה ובקיצור פלה והיא הייתה מבוגרת ממנו בכמה שנים ובארץ חיכה לה הארוס שלה. בזמן שהיו באונייה, היה להם זמן להכיר אחד את השנייה. פלה התאהבה באבא שלי ואמרה לו שהיא לא רוצה להתגרש ממנו והיא מוותרת על הארוס שחיכה לה, שגם הוא היה עולה חדש ולכן, הוא לא היה יכול להביא אותה מפולין. אבי אמר לה שלא התכוון להתחתן חתונה אמיתית, מכיוון שהוא היה רק בן 23 ולא היה מוכן להתחתן בגיל כל כך צעיר. הוא הסביר לה שעשה את המעשה הזה כשליחות על מנת לעזור לעולים חדשים להגיע לארץ ישראל.

כאשר האונייה הגיעה לארץ, הם התגרשו. פלה הייתה מאוד מאוכזבת מכך שנאלצה להיפרד מאבי והחליטה לעזוב את הארץ עם הארוס שחיכה לה ולחזור לפולניה. אבי ניסה לשכנע את פלה והארוס שלה להישאר בארץ ואמר להם שהמקום הכי בטוח ליהודים הוא בארץ ישראל ולא כדאי להם לחזור לאירופה כי אי אפשר לדעת מה יהיה ויש הרגשה שעומדת לפרוץ מלחמה ובאמת לאחר כמה שנים, בשנת 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה.

פלה ומשפחתה עברו את גיהנום המלחמה. היא איבדה את בעלה שאתו עזבה את הארץ ורבים מבני משפחתה. נשארו לה רק שני אחים. הם שהו במחנה עקורים באירופה ולבסוף עברו לאמריקה.

פלה הקימה משפחה עם בעל אחר שקראו לו לודוויג ונולד להם בן- שמואל. כל השנים לא היה קשר בין אבא שלי לבין פלה. אבא התחתן עם אמי – בתיה ממשפחת צלליכין בשנת 1945 והם הקימו משפחה. הדבר היחידי שנשאר לאבא מפלה זו תמונה קטנה.

בתיה וזאב, הוריי, ביום חתונתם

תמונה 5

 

אחרי כ- 20 שנה, בשנת 1965, פלה החליטה לבוא עם בעלה והבן לביקור בארץ ישראל. הם עלו על מטוס בדרכם לארץ. במהלך טיסה פלה זיהתה אנשים מישראל כי שמעה אותם מדברים עברית. היא החליטה לשאול אותם על הארץ ועל השינויים שהתרחשו פה במשך השנים וסיפרה להם שיש לה מכרים בראשון לציון. אחד מהנוסעים שהיה במטוס אומר: "במקרה גם אני מראשון לציון", הייתה התרגשות גדולה ופלה שואלת אותו "אולי אתה מכיר את זאב אברמוביץ?" הוא השתהה רגע וענה לה: "צר לי לאכזב אותך, אבל הוא נהרג". פלה מאוד התאכזבה והחלה לבכות. ואמרה לבעלה: "אם כך, אין טעם לכל הנסיעה הזאת".

מה שקרה היה שאותו אדם, אשר הכיר את המשפחה של אבי, התבלבל והתכוון לאח של אבא שלי, ששמו היה ישראל והוא נהרג בשנת 1948, במלחמת השחרור מפיצוץ של רימון.

אותו נוסע מהמטוס אמר לפלה "אבל נשארה אלמנה עם תינוקת". זה לא ניחם את פלה והיא הייתה מיואשת ועצובה. פלה, בעלה והבן הגיעו לארץ ושהו בבית מלון, מאוד מאוכזבים ממה ששמעו במטוס. אחרי כשבועיים, אמרה פלה לבעלה :"אם נשארה אלמנה ותינוקת, בואו ניסע ונבקר אותן". הם לקחו מונית והגיעו לראשון לציון.

ראשון לציון של שנות ה– 60 הייתה קטנה וכמעט כולם הכירו האחד את השני. פלה ומשפחתה ביקשו מנהג המונית להוריד אותם במרכז העיר והחלו לחפש את הבית של משפחת אברמוביץ. בדרכם במרכז פנו לאדם שפגשו ושאלו: "אתה מכיר את המשפחה של זאב אברמוביץ"? אותו אדם היה סייד, מוותיקי העיר והוא אמר להם: "בוודאי, לפני כמה זמן סיידתי להם את הבית" פלה שואלת בתדהמה: " הוא חי"?!? הסייד עונה לה: "בוודאי" והראה להם איך להגיע לבית של הוריי, ברחוב ויצברד. ההתרגשות הייתה עצומה.

תמונה 6

זאב אברמוביץ ובתיה צלליכין, סבא רבא וסבתא רבתא של יהלי

 

אני זוכרת כאילו זה היה אתמול, הייתה שעת צהריים, נשמעה דפיקה בדלת, אבא לא היה בבית הוא היה עדיין בעבודתו בפרדס. אימא פתחה את הדלת, הייתה מופתעת לרגע ואמרה: "אני יודעת מי את ….את הבחורה מהתמונה – פלה, את הבחורה שזאב התחתן איתה"!!!

התרגשות, בכי, חיבוקים ותדהמה גדולה מכך שאימא זיהתה את פלה רק לפי התמונה הקטנה, אימא מעולם עד אז לא פגשה את פלה.  ישבנו וחיכינו שאבא יחזור מעבודתו בפרדס.

כעבור זמן, אבא חזר, נכנס הביתה, ראה אורחים שלא הכיר ואמר: "שלום, אני זאב" פלה השיבה לו "אנחנו יודעים". כאשר אבא שמע את קולה הוא קרא בהתרגשות: "פלה"!!!  פלה כל כך השתנתה והתבגרה מכל הצרות שעברה במלחמה, אבל קולה לא השתנה ואבא זיהה אותה לפי הקול ולא לפי המראה. ושוב פרץ של התרגשות, בכי וחיבוקים ממש כמו שרואים בסרטים.

פלה, בעלה והבן  נשארו בארץ עד שהסתיימה חופשתם וחזרו לארצות הברית.

פלה ולודוויג בעלה

תמונה 7

 

מאז, הקשר בין המשפחות התהדק, הוריי התארחו אצלם בארה"ב, ופלה ומשפחתה חזרו שוב לביקור בארץ והייתה התכתבות בין המשפחות. מדובר בשנות ה- 60, טלפונים בבתים לא היו, אלא לאנשים בודדים, וכמובן שגם פלאפונים לא היה בכלל. הקשר היה רק באמצעות מכתבים. המשפחות נשארו בקשר הדוק במשך שנים רבות עד אשר לצערנו נפטרו.

סיפור זה נשאר תמיד איתי, סיפור של מציאות בלתי אפשרית וידידות עמוקה ומלמד כמה שהחיים יכולים להיות מפתיעים.

תמונה 8

בתיה וזאב עם פלה, ביקורם אצל פלה באמריקה

תמונה 9

פלה בביקורה בארץ

הזוית האישית

יהלי: הכנת הסיפור המשפחתי ביחד עם סבתא הייתה מרגשת, כיוון שנחשפתי לסיפור מאוד דרמתי ומרגש שקרה במשפחה לפני הרבה שנים. המפגשים המשותפים עם קבוצת הקשר הרב דורי, בהנחייתה של המורה אופירה, היו מאוד נעימים, ובביקור בבית התפוצות גיליתי עולמות חדשים ומעניינים מההיסטוריה של עם ישראל. אני מודה לסבתא על תרומתה בכתיבת הסיפור, ומאחלת לה ולכל המשפחה בריאות ושמחה.

סוני: היו לי כמה חודשים של עונג ללוות את יהלי בהכנת הסיפור המשפחתי. נהניתי מכישרון הכתיבה של יהלי ומשליטתה במחשב ולמדתי ממנה הרבה. אני מאחלת ליהלי הצלחה בכל דרכה בעתיד ומודה לבית ספר הדרים ולמורה אופירה על הובלת הפרוייקט החשוב של הקשר הרב דורי.

מילון

מחנה עקורים
הפליטים היהודים שהתקבצו בארצות אירופה היו חסרי בית ולרוב גם כל רכושם נגזל בשואה. המדינות שניצחו במלחמה הקימו למענם מחנות מיוחדים, בעיקר בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה, שם הם חיו בצפיפות גדולה. במחנות אלו התארגנו בתי ספר, ישיבות, תיאטראות ותנועות נוער והוצאו לאור עיתונים. לאחר שהות זמן מסוימת במחנות אלו, עברו היהודים למקומות שונים ברחבי העולם ובניהם לארץ ישראל.

ציטוטים

”"המשטר הבריטי ששלט בארץ באותה התקופה והגביל את עלייתם של היהודים לארץ ישראל"“

הקשר הרב דורי