מאגר סיפורי מורשת

 באתיופיה נוהגים לחתן מוקדם, הגבר צריך להיות בן 16-20 והכלה צריכה להיות בגיל 12-16.

בכפרים באתיופיה נהוג שבני זוג מכירים ומתחתנים בשידוך – על פי בחירת ההורים. החתן והכלה אינם רואים זה את זה עד החתונה. בערים, הצעירים בוחרים בעצמם עם מי הם רוצים להתחתן, הם נפגשים ומכירים זה את זה לפני החתונה.

לפני שאני [אמארה] והאישה שלי [אנייה] התחתנו, 3 קרובי משפחה שלי היו צריכים ללכת לבית של האישה ולנסות לשדך בינינו, לברר הכל והכי חשוב לוודא שהזוג לעתיד לא קרובי משפחה עד 7 דורות אחורה. לאחר שהאישה וההורים שלה מסכימים, מארגנים את החתונה, חושבים על תאריך, קוראים למשפחות לבוא לחתונה, ואם יש משפחה שגרה רחוק מביתנו שולחים להם הזמנה.

החתונה נערכת מחוץ לבית של הכלה וגם החתן. החתונה נמשכת שבוע שלם.

 

השמחה מלווה בשירי חתונה מיוחדים. * שלושה ימיםלפני מועד החתונה נערכות חגיגות משפחתיות. שתי המשפחות, משפחת החתן ומשפחת הכלה, חוגגות את שמחת החתונה לחוד – כל משפחה בכפר שלה. * בכפרו של החתן מקיימים טקס מיוחד – טקס הקְשֵרָה: הקֶשֵרַה הוא חוט או סרט צבוע באדום ובלבן. הצבע הלבן מסמל את טוהר החתן והאדום – את טוהר הכלה. הטקס נערך כך: הקייס שם את הקשרה ליד רגלי החתן, אחר כך הוא מעביר את החוט למעלה, דרךהברכיים ללב שלו, אחר-כך קושר את החוט על המצח של החתן. אז פוצחים הכוהנים והקהל בשירה ובריקודים לכבוד החתן המאושר. חתונה  בין בני זוג יוצאי אתיופיה שרוצים להתחתן בישראל חייבים לערוך חופה על ידי רב. זאת, כיוון שבישראל לא ניתנה לקייסים הסמכות לקדש חתן וכלה. משום כך יש המקיימים שני טקסי נישואין. לרוב, החתונה מתקיימת ביום חמישי בשבוע בדרך-כלל באולם. מסיבת החתונה נמשכת לפחות כל הלילה ולעתים אף כמה לילות.