מאגר סיפורי מורשת

סבתא נאוה נולדה בשנת 1957, בבאר שבע.

סבתא מספרת שכאשר הייתה בת שמונה הוריה עברו דירה. בעקבות המעבר עברה מבית ספר דתי ״סיני״ אל בית ספר חילוני ״נתיבות יורם״.

המעבר היה מאוד קשה, מכיוון שלא הכירה אף אחד. בימים הראשונים סבתא הייתה בודדה, מופנמת וחוששת, אך בהמשך התחברה יותר.

כעבור כמה שבועות קרה מקרה בכיתה שהחרימו ילד מכיתתה. הציקו לו, פגעו בו והשפילו אותו, עם הזמן הבינה שהחרם עובר כל פעם לילד אחר.

באחד מן הימים הגיע לפתע החרם אל סבתא, תחושת החרם זכורה לה עד היום כתחושה קשה מאוד.

סבתא הייתה מאוד עצובה והייתה זקוקה לעזרתם של ההורים והמורים.

מאותו רגע הבינה כמה סבלו אותם ילדים שעברו את החרם, היא לא השתתפה בהחרמות. חוויה זאת לימדה אותה שצריך לשרוד ולהתגבר כדי להגיע למקומות רחוקים יותר.

ככל שהתגברה, גילתה סבתא שהיא ילדה וחברה מקובלת חברתית, ואהובה על חבריה.

כאשר הגיעה לגיל 14 כיתה ט, שאלו אותה הוריה ומוריה האם היא מעדיפה כיתת מצוינות, אך המצב החברתי יהיה קשה, או לכיתה שהרמה בה בינונית והמצב חברתי הוא מעולה. סבתא בחרה בכיתה הבינונית.

עקב זה הפכה סבתי לתלמידה מצויינת בכיתה, והישגיה היו גבוהים הן חברתית והן מבחינה לימודית.

משפט שלקחה לחיים – ״ טוב להיות ראש לשועלים ולא זנב לאריות״.

הסוף !

הזוית האישית

נועם וסבתא יסמין תיעדו את סיפרה של סבתא בתכנית הקשר הרב דורי בביה"ס אשל הנשיא