מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החנוכייה שחולצה במלחמת יום כיפור

סבא מרדכי עם הנכדה ימית
עם הוריי אליעזר ומרים מימון ואחותי רבקה
אורות קדושים

שמי מרדכי מימון, אני סבא של ימית. נולדתי ברומניה בבוקרשט בתאריך 23.7.1946. זיכרונות מרומניה אין לי, אך הוריי סיפרו לי כי בהיותי בן  שנתיים, ערב אחד בדרכם לאחות של אבי, הם לקחו אותי במזחלת השלג אך כשהגיעו אליה ורצו לקחת אותי לא הייתי בתוך המזחלת. מסתבר שנפלתי/התגלגלתי מהמזחלת ונשארתי בשלג עטוף בשמיכה, הוריי נבהלו מאוד ורצו לאסוף אותי. חצי שנה לאחר מכן עליתי לארץ ישראל באונייה ששמה "עצמאות" ושיכנו אותנו באוהלים בפרדס חנה. עברו כמה חודשים, עברנו לרחובות לשכונת "שעריים" ולמדתי בבית ספר סמילנסקי, שהיה בית הספר הראשון ברחובות. אמי הייתה עוזרת גננת ואבי היה פועל בניין והיה מגיע פעם בשבוע הביתה. חיי היו קשים בשל היותי הילד הבכור בבית, הייתי צריך לעזור לאמי במטלות הבית ולדאוג לאחיי הקטנים, רבקה וסימן-טוב. לדוגמה, כשהיינו צריכים קרח הייתי צריך לחכות למשאית הקרח ושלקחתי את הקרח לא היו שקיות אז הייתי צריך לסחוב את הקרח בידיים וזה היה כבד וכואב. בחופשים של בית הספר הייתי יוצא לעבודות שבהם הרווחתי כסף ונתתי להוריי כדי לעזור בכלכלת הבית.

עם גמר כיתה ח' סיימתי בית ספר יסודי והתחלתי לעבוד בתור נגר, למדתי לימודי ערב כדי להשלים את ההשכלה. בגיל שבע עשרה וחצי התנדבתי לשרת בחטיבת "גולני", לא היתה לי סבלנות לחכות לצו הראשון והשני והתייצבתי בלשכת הגיוס ובקשתי להתנדב. היה לי שירות מאוד קשה ומעניין והכרתי חברים רבים ועם חלקם אני בקשר עד היום. לאחר שחרורי בתור סמל מחלקה חזרתי לעבוד בנגרות אבל באותה תקופה היה מיתון ולא הייתה עבודה בנגרות ולאחר מכן הלכתי לעבוד בליטוש יהלומים.

כעבור מספר שנים הכרתי נערה במסיבה ביום שישי וביום ראשון, לאחר המסיבה, אמרתי לחברי לעבודה: "הכרתי בחורה ואני אומר לכם שהיא תהיה אשתי" וכך היה לאחר שנתיים הייתי בן עשרים וארבע התחתנתי עם שולמית בתאריך: 21.12.1970 ונולדו לנו 4 ילדים: אייל, אורלי, מירי וברק.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, הייתי בבית כשקיבלתי הודעה ברדיו, ססמת גיוס "אדמה טובה". ישר נפרדתי מאשתי ושני ילדיי והגעתי לחוות השומר. עלינו על הכלים שהם טנקים ונגמ"שים, נסענו לכיוון רמת הגולן לאזור צומת צמח והתחלנו לטפס לכיוון הרמה אשר נכבשה בחלקה הגדול על ידי הסורים. הגענו למרגלות תל פארס, באוויר חגו מטוסים סורים שניסו לפגוע בנו, נכנסנו לתוך התל שהוא הר געש כבוי, בניסיון לברוח מהמטוסים. בעוד אנו מתחמקים מהמטוסים הסורים, תותחן סורי פגע לנו בשרשרת הנגמ"ש והיא נפרסה, כלומר הנגמ"ש לא יכול לנסוע. המפקד שלי אמר לי בקשר 'חכה לפקודות', ראיתי את התותחן יורה בשאר הכלים ומתוכם יצאו החיילים ללא פגע, הסתכלתי לאחור וראיתי שאין אף אחד בנגמ"ש. באותו זמן הייתי גם בקשר עין עם התותחן הסורי, וכאשר מבטו לא היה לכיווני קיבלתי החלטה בשבריר של שנייה ויצאתי החוצה. באותו הזמן התותחן הסורי חשב שיש עוד חיילים בפנים והוא ירה עוד פגז ששרף את הנגמ"ש.

סבא במהלך הלחימה

תמונה 1

בינתיים אנחנו רצנו לתותחן הסורי והכנסנו רימון לתוך הצריח שלה והרגנו את התותחן. נשארתי ללא נשק, ללא תחמושת וללא חגור אך עדיין המשכנו בלחימה. הלכנו לחפש אם יש חיילים נוספים בתוך המוצב ומצאנו שני חיילים מכוחותינו שנשארו אחרי שהסורים כבשו את המקום. החיילים שלנו התחבאו בתוך הבונקר. במוצב היה בית כנסת שהסורים שרפו אותו עם כל ספרי התורה ואביזרי הקודש שהיו שם. כולנו מיהרנו לצאת מהמוצב ולהתקדם הלאה, אך משהו לכד את מבטי, בתוך האפר של בית הכנסת מצאתי את החנוכייה. המפקד שלי צעק שאמהר לצאת, אך לא יכולתי להשאיר את החנוכייה שם ולקחתי אותה איתי לכל מקום עד שחזרנו לבסיס ומשם הביתה. מאז ועד היום אנחנו מדליקים בחנוכה את החנוכייה שהיא מבחינתי סמל לגבורה והחשיבות על שמירת סמלי היהדות, הרגשתי כמו המכבים שהדליקו את המנורה בבית המקדש. מאז אנחנו חוגגים את חנוכה עם הדלקת הנרות בחנוכייה שחולצה מהמוצב במלחמת יום הכיפור.

החנוכיה שחולצה מהמוצב במלחמת יום כיפור

תמונה 2

הזוית האישית

הילה דגן: אני מאוד נהניתי לעבוד ולשמוע את הסיפור, למדתי דברים חדשים על מה שהיה פעם… וזו הייתה בשבילי חוויה עצומה טובה ומעניינת!

נועה שקד: לפני תכנית הקשר הרב דורי חשבתי שאני יודעת המון על סבא של ימית והבנתי שאני לא יודעת הרבה אבל בזכות הקשר הרב דורי אני מבינה הרבה מאוד! אני כל כך שמחה שאני חלק מהדבר הזה, זאת חוויה עצומה. לדעתי הקשר הרב דורי זאת החוויה הכי עצומה שהייתה לי.

ימית יעקב: אני מאוד נהניתי בתכנית הקשר הרב דורי: חיזקתי את הקשר שלי עם סבי בהרבה, למדתי דברים על פעם על סבים וסבתות של חבריי לכיתה ואת סיפור חייהם. בסיור במוזאון בית התפוצות בו היינו מאוד נהניתי, למדתי הקשבתי וצחקתי. אני מאוד ממליצה לכם ללכת לשם!

מרדכי מימון: אני מאוד נהניתי להיות עם נכדתי וחברותיה. אני נהניתי מהביקור במוזאון בית התפוצות שהיינו בו כולנו – הסבים הסבתות ויפעת מחנכת הכיתה. סיפרתי על חיי כילד ועל הקשיים שהיו בעבר. מאוד שמחתי להשתתף בטקס יום השואה ולקרוא את ה"יזכור". זה כבוד גדול בשבילי, אני מאוד נהניתי, וממליץ לכם על התכנית הזו.

סבא מרדכי עם ימית הנכדה, נועה והילה

תמונה 3

מילון

חֲגוֹר
פריט שחייל חוגר סביב גופו הכולל אשפות, רצועות ואביזרים שונים. (מילוג)

ציטוטים

”הרגשתי כמו המכבים שהדליקו את המנורה בבית המקדש“

הקשר הרב דורי