מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בקנדה בשנת 1947. הייתה לי ילדות טובה, משפחתי לא הייתה ציונית במיוחד, יחד עם זאת דאגו הוריי להקנות לי חינוך יהודי בסיסי.

עד כתה ד' למדתי בבית ספר יהודי. החל מכיתה ה' עברתי לבית ספר ממלכתי רגיל. עד כתה ז', הלכתי לאחר שעות הלימודים 3 פעמים בשבוע לבית הכנסת שם הייתה כיתה ללימודי יהדות – חגים ומסורת, למדנו גם על ארץ ישראל –  קרן קיימת ה"קופסה הכחולה" ועברית.

אהבתי מאוד לדוג ונהגתי לצאת עם דודי למסעות דיג שנמשכו מס' ימים.

כשפרצה מלחמת ששת הימים, הייתי כבר בן 20 חיפשתי את דרכי בחיים ולא ממש ידעתי לאיזה כיוון אני רוצה לנתב את חיי כבוגר, באותם ימים הייתי עם דודי באזור צפון קוויבק, שם דגנו באגמים. היה לנו טרנזיסטור (רדיו נישא קטן), אשר בקושי קלט שידורים היות והיינו מרוחקים מאוד מתחנות השידור. בהיותי בתוך הקנו, היה מבזק חדשות והודיעו שפרצה מלחמה בישראל. ברגע זה, כאילו הייתה לי "הארה". פשוט ידעתי שאני צריך לעלות לארץ ישראל ולבנות שם את חיי.

סבי בצעירותו

כשחזרנו הבייתה למונטריאול, הודעתי להורי שאני "עושה עלייה". ההורים לא התנגדו, עברתי את כל תהליך העלייה מול הסוכנות ובשנת 1968 עליתי לארץ ישראל. השתקעתי בקיבוץ, תחילה בכפר בלום ומשנת 1977 בקיבוץ באפיק.

ארץ ישראל היא ביתי היחיד.

הזוית האישית

קוזי מילר: מאז אני כאן, הקמתי משפחה שאני גאה בה מאוד, ומרגיש הכי בבית שאפשר. ארץ ישראל היא ביתי היחיד.