מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים עמירן נולדתי בשנת 1947 בחיפה להורי צבי וציפורה קירשנר.

אבי, צבי קירשנר, נולד בפולין בשנת 1904 ואמי, ציפורה זקסנהאוס, נולדה אף היא בפולין בשנת 1905. הוריי היו בני דודים. כשאמי הייתה ילדה קטנה, הוריה נסעו איתה לברלין לבקר את דודה (אח של אמה) שהתגורר בברלין, גרמניה. הוריה חזרו לפולין ואילו אמי נשארה בברלין וגדלה שם אצל דודה. אמי הייתה ספורטאית, היא הייתה שחיינית. כשהייתה בת 22, בא לבקר אותה בברלין בן דודה, אבי. לימים התאהבו והתחתנו בשנת  1933. בשנת 1934 נולד בנם הבכור אריה.

באותה תקופה, הנאצים עלו לשלטון בגרמניה ואמי הרגישה שמשהו רע הולך לקרות. אמי פנתה ל"הפועל" והם סידרו לה סרטיפיקט לעלות לישראל. הורי החליטו לעזוב את גרמניה ולעלות לישראל. בדרכם לארץ, נסעו לפולין להיפרד מהוריהם ומכל המשפחה, הם ניסו לשכנע את המשפחה לעזוב את פולין ולעלות יחד איתם לישראל. ההורים וחלק מהאחים החליטו להישאר בפולין והם נספו בשואה.

הורי השתקעו בחיפה. אבי עבד, לפי דרישת הבריטים, בתעשיית מברשות. נולד להם בן נוסף, ראובן. כאשר בנו את קריית עמל בשנת 1940, הם עזבו את חיפה ועברו להתגורר בקריית עמל. לאבי היה סוס ועגלה והוא חילק נפט בכל העמק. בקריית עמל נולדה להוריי בת, שושנה.

כאשר בנו את טבעון, הורי קנו בית ברחוב הכלניות 5 וחנות במרכז המסחרי. אני נולדתי בשנת 1947 ובשנת 1950 נולד אחי אבי.

הוריי פתחו חנות לכלי בית "הכול לבית" כל תושבי טבעון והסביבה היכרו את החנות ואת הוריי. כל ילדותי עברה עלי בטבעון. טיולים בוואדיות ואיסוף כלניות ונרקיסים. כל שבת היינו הולכים ברגל לבית-שערים. הייתי בתנועת הנוער העובד והלומד, יצאתי להרבה טיולים ולמחנות עבודה.

בשנת 1965 התגייסתי לצבא שירתתי בבית-הספר הטכני בחיל-האוויר. הייתי סמלת ח"ן וסעד. את בעלי הכרתי בבית החולים רמב"ם, שנינו היינו חולים ונפגשנו במרפאה. בשנת 1969 התחתנו ועברנו להתגורר בקריית ביאליק. התחלתי לעבוד בבנק-דיסקונט, שם עבדתי עד שיצאתי לפנסיה. בשנת 1972 נולד בני הבכור מעוז ובשנת 1976 נולד בני השני תומר, אבא של אלעד.

בשנת 1995 עברנו להתגורר ברמת ישי. שני בני התחתנו ונולדו לי 7 נכדים. כיום בני הבכור גר ברמת ישי והבן השני מתגורר עם משפחתו בגבעת אלה.

הזוית האישית

סבתא מרים: הרגשתי טוב ממש התרגשות רבה וגאווה במשפחה שלי.

אלעד עמירן: סבתי נהנתה מאוד להיות בחברתי ולהעביר לי את תולדות חייה, נהנתה מאוד מכול העשייה, המפגש עם יתר הסבים והצוות המלווה.