מאגר סיפורי מורשת

שמי צפורה זיגדון, שמי הוא שם תנכ"י, ואני קרויה על שם צפורה, אשתו של משה רבנו.

נולדתי במרוקו בעיר מרקש . בגיל שלוש עליתי לארץ, לעיר צפת, לשכונת דרום, בה אני גרה עד היום.

במרקש היו לי חיים ממש טובים, גדלתי בבית טוב, תמיד הייתה שמחה בבית, ואוכל טעים של אמא, שתמיד ידעה לפנק אותנו. ברחוב שגרנו במרוקו גרו גם ערבים, היינו שכונה מעורבת של יהודים וערבים , והייתה לנו שכנות טובה איתם. הערבים עבדו אצלינו, כיבסו לנו את הבגדים וניקו לנו את הבית ועזרו בכל דבר. לאבי הייתה חנות נעליים במרוקו, החנות היתה משותפת לו ולסבי, והם התפרנסו ממנה בכבוד והיו עשירים. תמיד היה בבית היה אוכל בשפע , וכל החיים סבבו סביב האוכל הטעים של אמא. אהבתי את הקציצות, הקוסקוס, ולחם הבית. עד היום אני מנסה לחקות את האוכל של אמא שלי .

עלינו לישראל בשנת 1964 בעקבות שאר המשפחה שעזבה את מרוקו כולל הדודים. בזמן שעזבנו, היתה תקופה קשה במרוקו,  ולעלות לארץ ישראל זה היה חלום של ההורים שלי. עלינו למטוס, טסנו לארץ ונחתנו בלוד. מלוד נסענו במונית לצפת. הנהג היה מרדכי קדוש ז"ל שנפטר לפני שנתיים והיה תושב צפת ותיק. למדנו עברית במרכז קליטה, ההורים שלי דיברו מרוקאית, אבל הבינו עברית. הסוכנות דאגה לנו לדירה ולרהיטים. התאקלמנו די מהר, היו בצפת הרבה עולים חדשים, לכן לא הרגשנו זרים, והיה לנו טוב ביחד .

כשעלינו לארץ, אבי עבד בעיריית צפת במחלקת התברואה, ואמי הייתה עקרת בית. היא לא עבדה מחוץ לבית, וכל היום הייתה במטבח ובשלה, ניקתה את הבית, וסידרה אותו. הכל נעשה באהבה ובשמחה. התגוררנו זוג הורים ושבעה ילדים בדירת שני חדרים, ובכל זאת חיינו באושר ובשלווה. עד גיל 6 גדלתי עם אמא בבית. בכיתה א' הלכתי לבית הספר, והיו לי הרבה חברים. הייתי ילדה מאוד פעילה, נהגנו לקפוץ על חבל, וגומי, שחקנו קלאס, תופסת ומחבואים. יותר מכל, אהבתי לשחק עם חברות בשכונה.

בבית הספר היסודי, למדתי ב"אגודת ישראל" ובתיכון ב"בית – יעקב" (בתי ספר דתיים), למדנו אנגלית, חשבון, שפה וגם תפירה. אהבתי במיוחד ספרות ותנ"ך, לא אהבתי אנגלית וחשבון, כי התקשיתי במקצועות אלו. אני זוכרת שהייתי תלמידה טובה, תמיד הקשבתי בשיעורים.  אם תלמיד לא הכין שעורי בית, הוא קיבל עונש לכתוב 100 פעמים את כל השיעורים. לא הייתה לנו תלבושת אחידה, וזכורים לי טיולים בקרבת מקום. בנערותי לא הלכתי לתנועת נוער ולחוגים .

כיום אני סייעת בגן ילדים בצפת, יש לי חמישה ילדים ועשרה נכדים.

הזוית האישית

אפרת: היה לי ממש מעניין לעשות את העבודה עם סבתי. היה לי זמן איכות רק איתה, ולמדתי ממנה דברים חדשים. אני מאחלת לסבתי את כל הטוב שבעולם, ושתמשיך להיות הסבתא המדהימה ביותר.