מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החלום שהתגשם

הילה התלמידה וז'ני מספרת בבית התפוצות
אירוסין לאחר עשור של המתנה
להיות דתי במדינה קומוניסטית

החלום שהתגשם

שמי יורגראו ז'נטה ז'ני בת של מאיר אדולף שנולד ברומניה באזור טרנסילבניה בתאריך 4.3.1906 , למשפחה דתית עם שישה ילדים. אמו נפטרה אחרי שנה מאירוע שהתרחש שנה קודם לכן, כאשר אחת הבנות שהבריחה חזיר השייך לשכן שהיה במקצועו כומר, נדקרה בין הרגליים על ידי השפיץ של הסורגים של הכנסייה זאת בשל העובדה שהכנסייה היתה צמודה לגינה של סבי הרב הגר בסמוך.

אחרי שנה של אבל, סבי היה חייב להתחתן כדי לקבל אורחים לעזרה או יעוץ לאנשים. אשתו השנייה הייתה אלמנה עם שישה ילדים, נולד להם ילד משותף אשר שמו שלום – שמיל חיים וייס. בברית מילה שלו אבי נסע העירה לקנות דברים לברית מילה, אבל הוא שלח את המצרכים הביתה.

הוא החליט עם בן דוד לעלות לארץ ישראל בשנת 1920 לערך, בתקופת פלסטין. הוא היה בחור דתי עם פאות ובמעבר של הונגריה ורומניה גנבו לו את כל כספו ורכושו שהיה בארגז. החזיר את הבן דוד הביתה ונסע עד שהגיע לאוניה שהגיעה לפלסטין.

בגלל שהיה דתי ולא ידע תורכית או אנגלית לא אפשרו לו לרדת מהאנייה והמשיך שלוש שנים בשהות על האוניה. על מנת לשלם את מחיתו הוא עבד על האנייה בפירוק סחורה, סחיבת עצים, ניקיון ומטבח. בתקופה זאת הוא למד מקצוע לחיים טיפול והערכת עצים – הגיל של העצים, וצורך שימוש כל סוג עץ ומשקלו.

הגיע לנמל ברומניה וכאשר ירד מהאנייה על הרציף בא לקראתו יהודי שזיהה את סבי שהוא היה יהודי לפי הפאות. ניגש אליו והציע לו להיות מלמד ילדים יהודים של הקהילה שבגלל שלא היה רב באזור נאלצו התושבים  לנסוע בחגים לבוקרשט – עיר הבירה של רומניה.

הוא קיבל הצעה להתחתן עם אחת משבעת הבנות שבתקופה זאת היו מפוזרות בכל העולם צרפת אנגליה וגרמניה שכסף לא היה חסר למשפחה לצורך לימודי השכלה גבוהה. אבי לא אהב את החינוך שלהם כי הוא היה צנוע והן השוויצו עם דבריהן. אבי החליט שהוא הולך לחפש יערות לצורך כריתה והוא הודיע לבעל המקום שהוא משנה את צורת החיים. בעל המקום הודיע שהוא משתתף כספית כדי להיות שותף בעסק. אבי בנה כך עסק הוא קנה כלים לעבודה: מסור חשמלי, וחגורות עור ושולחנות לעבודה. לקילוף הקליפה של העצים ופריסתם של העצים.

במשך השנים התקדם עד שהגיע לאיזור מולדובה היה זה ביום שישי ולא היה לו איפה ללון בשבת, לכן  שאל אנשים עם יש מקום שאפשר לאכול בו אוכל כשר. בשמחה הפנו אותו למשפחת מרכוס שיש להם מסעדה דתית להם היו שלושה בנים ובת אחת. אחרי שהוא התקלח ונכנסה השבת הם דיברו על החיים, אבי סיפר שהוא מתעסק  עם יערות וכריתת עצים שמורידים אותם דרך הנהר למפעל פירוק עצים השותף לעסק של אבי נשאר לגור שם אצל המשפחה. לעיר הזאת קוראים מוינשיטי – moineshti ליד העיר הגדולה בקאו – Bacau .

האחד מימיי השישי אבי היה ביער ופחד שלא יספיק להגיע העירה לפני כניסת השבת, הוא  שאל אנשים איפה אפשר לאכול אוכל כשר נטול בשר חזיר, אלא רק ממליגה שזאת דייסה קשה במקום לחם וגבינות ויישן בבית  אצל כומר- איש כפר. הפנו אותו ליהודי יחיד שהיה בכפר, לו היה פונדק והיה איש דתי. היתה זו שעת ערב מאוחרת והוא ראה ילדה צעירה שאחרי שהתקלחה היא מתנדנדת בנדנדה וקולעת צמה בלונדינית עם שער עבה וארוך. אמא של הילדה יצאה מהבית סקרנית עם מי הבת שלה מדברת. כי פחדה מהגויים. היא הסכימה שהזר יישאר ללון לשבת כי הכנסת יהודים בשבת הייתה מצווה כי נדיר שיהיה יהודי באיזור.

בזמן הארוחה אבי הסתכל הרבה על הבת הבכורה ואז אמא של הילדה

אמרה לו: "אדוני אני התחתנתי צעירה ובגיל 15 הייתה לי כבר ילדה ואני לא מוכנה שבתי תתחתן כמוני צעירה", האם חששה גם שהגויים יגנבו או יתחתנו עם ילדתה, "עד גיל המותר בחוק לא אסכים לחתונה".

ביום ראשון אבי הלך לעבודתו אבל הוא נשאר עם הטעם של היופי ורכות שלה, וכבר התאהב בה. ומאז הוא נקשר למשפחת מרכוס שהיתה גם משפחה משותפת למשפחת ולול מהכפר. אבי חיכה 10 שנים עד שקיבל את האישור להתחתן עם הצעירה.

בערב החתונה התחילה מהומות לקראת המלחמה והגויים וקבוצת גרמנים התחילו לזרוק אבנים, שברו חלונות והרביצו ליהודים שפגשו אותם ברחובות. כמו כן, שברו וגזלו את בתי העסק של היהודים. אורחי החתונה  ניצלו את זה שהיו בבית הכנסת הגדול שהיה בעיר, שם הייתה גדר גבוהה ושערים נעולים והם לא הצליחו לפרוץ אותה.

בתקופה זאת המפלגה פסצ'סטים – הרומנים שהשתייכו לגרמנים נתנו הוראה שכל יהודי ישים על בגדיו טלאי צהוב שיזהו שהוא יהודי. היציאה מהבתים לא לפני שעה 10:00 בבוקר וחזרה בשעה 16:00 אחרי הצהריים. קניות בשוק אחרי שעה 11:00 כשכבר נשאר דבר אכיל מקולקל, מלוכלך וקרוע. את הגברים לקחו לעבודות פרך והעבירו את המשפחות של האזור בעיר בקאו – Bacau. אימי הייתה צריכה ללדת ואבי רץ להזמין את המיילדת ואנשי החוק תפסו אותו וכלאו אותו.

את חמו שלחו לניקיון כבישים שהיו מלאים בקרח ושלג ומפני שהוא היה חולני הוא נפל על הקרח ומת מקיפאון. אבי ברח מהכלא לצורך סידורי הלוויה של חמו וקיבל צו הוצאה להורג.

באותה התקופה הרוסים הפרטיזנים נכנסו לרומניה והבריחו את הגרמנים והרומנים השותפים שלהם ניצלו את ההוצאה להורג וכך אבי ניצל. מאחר שקמה מפלגה חדשה – מהתקופה הקפטליסטית לתקופת הקומוניסטית, לפני תקופת המלחמה לאבי היה עסק מוצלח מאוד של תעשיית עצים שהגרמנים שלטו עליו וכבשו גם את המפעל. אבי הספיק להסתיר מסורים חשמליים וחגורות גדולות של מכונות חיתוך.

בתקופת הקומונסטים פעם השנייה החרימו להביא את המפעל ואבי נאלץ לעבוד בתוך המפעל שלו כפועל פשוט בגלל שלא הייתה לו השכלה גבוהה אלא רק ניסיון מהחיים. המנהל הראשי של כל תעשיית העצים ברומניה היה יהודי בחור צעיר שאבי עזר לו כשהוא חזר מטרנסניסטירה – Transnistria ואבי השאיר אותו לעבוד במפעל שלו. הקומוניסטים קידמו את הילדים ללמוד בשעות הערב והספיק לקבל תואר של מהנדס ובמשך הזמן מנהל גדול השייך "לקומבינת הגדול" של תעשיית העצים ברומניה. כשהודיעו שמדינת ישראל קמה ליהודים ברומניה הייתה שמחה וחגיגה ענקית ליהודים בלבד. אבל המפלגה הקומוניסטית שפטו את היהודים והכניסו אותם לכלא. בגלל שהמנהל הגדול של הרשת – BIHLER  ידע שהם נזקקו לו בגלל הידע הרב של אבי, ולא הצליחו לשפוט אותו כיהודי.

כשהיו באים משלחות מחוץ לארץ היו מזמינים את אבי ליד מהנדסים מפורסמים שיסביר באופן מעשי מה שהמהדסים ידעו באופן תיאורטי ובשבת אחת שהגיעה משלחת גדולה מצ'כיה, פולין ורוסיה אבי היה בבית הכנסת ואבי אף פעם לא כתב בשבת ולא עבד.

הם התפעלו איך עובד פשוט בא לעבודה עם חליפת שבת כיפה מתחת לכובע ועדיין חופשי כיהודי. כתמורה לתרומתו למפעל אבי היה מקבל כצופר תוספת למשכורת נסיעות מחוץ לעיר ומשאית ענקית עם עצים לצורך חימום ביתו.

לילה אחד בגלל מזג אויר קשה מאוד המשאית הגיעה מאוחר מאוד לקראת הבוקר והשכן שקיבל מהדירה שלנו חלק גדול מהבית הודיע למשטרה שיבדקו אם לא נגנב הסחורה אבל כל הניירת הייתה כשרה. השכן היה מפקד המשטרה בעיר והלשין עלינו, לא עלה בידו להיפטר מאבי כשכן ולהשתלט על כל הבית הענק. כשאבי היה בן שישים ואנחנו קיבלנו את האישור להעלות ארצה במשך 14 שנים אבי ביקש אישור עלייה וכל פעם שקיבל סירוב וביקש מחדש אמרו לו שצריכים לשלם 10,000 "לאי"- lei והתחננו אליו שלא יעלו ארצה והבטיחו שהוא יהיה המנהל הגדול של כל הרשת של תעשיית עצים ברומניה, אבל הוא לא הסכים שהבנות שלו התחתנו עם גויים. מכרנו את כל הרכוש של הבית בגרושים ואני מאוד מאוד בכיתי אבל עבור כל חפץ שהיה מאוד יקר ונמכר בגרושים ועם הכסף שנאסף שלמו עבור שני ארגזי עץ שהיה מותר להכניס כשלושים קילו לבן אדם בגדים, שמיכות, מגבות, כלי מיטה, סירים וכלי מטבח עבור תלמיד או בן אדם שעובד וחמש עשרה קילו עבור בן אדם שלא עובד ולא לומד.

אימי ואחותי הגדולה לא עבדו ואת השמיכות שאמי הכינה עבור כל אחד, כשמיכה כפולה בנכס בבוקרשט סיננו עבור כל דבר שהיו בארגזים. כל תמונה שהיה כתוב בה משהו הם היו משמידים אוטומטית והשמיכות חתכו ברוע עם המספריים את השמיכות והם עדיין לא סיימו לתפור את השמיכות כמו כן פירקו את המגהץ ולקחו חלקים, לא הצלחנו להשתמש בו שוב. באנייה הגיעו אנשי סוכנות וסידרו לנו את כל הניירת של העלייה לישראל, שאלו את אימי אם יש לה משפחה בישראל ויש לה עדיפות למגורים.

הקליטה בישראל

בשנת 1964 עדיין הייתה אפשרות לקבל דירה בדימונה, חיפה, ראש פינה, טבעון וערד…. בגלל שאנו שלחנו עם דודתי שהגיעה כתיירת מישראל לרומניה אימי העבירה לה העתק של התעודות ואימי העדיפה לקבל צריף בטירת הכרמל כדי שאחותי תלמד באוניברסיטה בחיפה ושאולי גם אני אצטרף. התקבלנו ללמוד בקיבוץ אשדות יעקוב איחוד בעמק הירדן והציעו לאבי לעבוד בקיבוץ אפיקים מפעל רהיטים. אבי סירב ואנחנו למדנו שעתיים עברית ושמונה שעות עבדנו בקטיף חצילים, עצי  בננות, רפת, חדר אוכל, בית חולים מרפאה וניקיון מטבח.

אמי הגיעה לבקר ושאלה מה הספקנו ללמוד ואמרנו שבחור שהגיע קצת לפנינו עבד בבניין הסביר שהמשפט "הבאנו שלום עליכם" פירושו הבאנו שלום ולחם. אימי כעסה והסבירה לנו שהבטיחו לה שנלמד שמונה שעות ונעבוד שעתיים ובסוף אימי הוציאה אותנו מהקיבוץ.

לקראת פסח הכנו את חדר האוכל ושמנו כלים חדשים על השולחנות ובצד אחד שמנו מצות וצד שני לחם. חזרתי לחדר והסברתי לאחותי שלא נראה לי מספיק כשר. בין רגע כתבנו מכתב והשארנו את המעטפה בחדר ורצנו עם הבגדים שהיו לנו לעבודה ויצאנו מהקיבוץ בלי כסף ובלי תיק במחשבה שנתפוס טרמפ להגיע לטבריה.

למזלנו בכמה מילים הצלנו להסביר לנהג שאנחנו צריכים להגיע מחיפה לטירת הכרמל לפני שמתחיל ליל הסדר. בקושי הוא הבין מה שרצינו והוריד אותנו בתחנה מרכזית בטבריה, ביקש מבחור תימני שהוא גם אבא לבנות בגילנו ונהג אוטובוס שיעשה מצווה ויוריד אותנו בדרך לחיפה בתחנת אוטובוס של טירת הכרמל וישגיח עלינו. האיש הסתכל טוב טוב עלינו והבין שאנחנו דתיות, אני ואחותי האמצעית שהיינו בקיבוץ והכניס אותנו ישר לתוך העיר טירת הכרמל רק אחר כך, הוא המשיך לנסוע עם כל הנוסעים לחיפה.

עד היום אנחנו מחפשים את הבן אדם לשלם עבור הנסיעה ולא מוצאים אותו. אנחנו הודנו להנהלת "אגד" עם הסברים על הבן אדם והוא לא רוצה להזדהות. בינתיים אבי התחיל לעבוד בבניין ובגלל שלא היו לו נעליים מתאימות נכנס לכף רגלו בשבוע השני של העבודה, מסמר גדול של בניין והוא קיבל זיהום נורא ברגל וכך הוא נותר שבועיים עד אשר התאשפז שלושה ימים. אחרי ליל הסדר אמי נסעה לקיבוץ אשדות יעקוב ולקחה את הדברים שלנו וסידרה את הניירת עם הסוכנות. אחותי האמצעית התחילה ללמוד מכינה לאוניברסיטה בחיפה בנווה שאנן ואני התחלתי לדאוג ולארגן את הבקשות לעבור מדירת צריף אסבסטוני לכיוון תל אביב והתחלתי ללמוד עברית באולפן בגבעתיים ולקבל הלוואות מהבנקים לרכוש דירת עולים חדשים, הצלחנו לאסוף הלוואות של 7,000 לירות וקיבלנו דירה ברמת הנשיא – שכונה חדשה של בת ים. התחלתי ללמוד שרטוט בניין ובמקביל עבדתי במפעל פלסטיק.

ביום העצמאות הראשון בישראל הלכנו לראות את התהלוכה של החגיגות והתרשמנו מכל המאורע ונזכרנו שברומניה שהודיעו שבן גוריון הכריז על מדינת ישראל אבי נדר נדר שכל יום העצמאות הוא יצום כל תקופת חיו והוא המשיך עם זה עד סוף חיו. חלומו התגשם והוא עבר ניתוח לכלי הדם, בבית חולים הדסה בירושלים. היה זה ביום ליל הסדר וכשנפרדתי ממנו חזרתי לאשדוד לבלות את ליל הסדר עם המשפחה ואמי הייתה איתנו. אחותי האמצעית החליפה אותי ונשארה עם אבי בבית חולים. היא התקשרה אלי ואמרה שאבי לבש את הבגדים החדשים שהבאנו לו כמתנה לחג והוא סירב לאכול את המגש אוכל עד אשר יתפלל בבית הכנסת. הוא התקשר אלינו כולו מסופק שהספיק לראות את הויטראז' של שאגל הוא התפלא מהנוף היפה ומהאווירה של חג ישראלי.

כשהרגיש לא טוב ביקש מאח אחד להחזיר אותו למחלקה. בגלל שלא לא היו עליו בגדי בית חולים לא זיהו אותו כמאושפז וכשהוא קיבל התקף לב לקח זמן עד שביררו מי היה. הוא הספיק לומר דבר אחד שהוא מת עם לב שקטשהוא זכה להיות בארץ ישראל השלמה.

חלומו התגשם והוא נפטר בארץ ישראל והבנות שלו התחתנו עם יהודים וצאצאיו גדלים בארץ חלומו.

הזוית האישית

ז'ני המספרת: התכנית הזאת נותנת לי להתפתח מחוויות ששמרתי לעצמי על חיי משפחתי. אני מאחלת לכל הצעירים שידעו להעריך את הקשיים שאנו סבלנו כדי להגיע לארץ היחידה ארץ ישראל.

הילה המתעדת: התכנית הזאת נתנה לי להבין שפעם דברים לא באו בקלות כמו היום וצריך להעריך את כל מה שיש לך. אני מאחלת למבוגרים שיזכו לספר את הסיפורים שלכם וכולם יבינו שאתם עשיתם הכל בשביל לבוא לישראל ולהקימה.

מילון

כומר
רב קהילתי

קומבינת הגדול
מפעל של טיפול בעצים מכריתתם ביער עד העסקתם ללוחות לרהיטים גפרורים להבעיר מדורות הגדול באירופה

לאי-lei
מטבע של רומניה באותה התקופה

ציטוטים

”חלומו התגשם והוא נפטר בארץ ישראל והבנות שלו התחתנו עם יהודים וצאצאיו גדלים בארץ חלומו. “

הקשר הרב דורי