מאגר סיפורי מורשת

נולדתי באלג'ריה בכפר Aïn Témouchent שליד העיר הגדולה Oran בשנת 1944.

היינו משפחה בת ארבע נפשות: סבתא, אבא, אמא ואני. ההורים שלי קראו לי ז'וזט אבל החלטתי לשנות לשם יונה.

למה שיניתי את שמי ליונה?

בתחילת התשובה שלי כשגרתי בניוזילנד חלמתי חלום מאוד רוחני ועמוק: הלכתי לנינווה וראיתי ילדים, ילדות, נשים זקנים וזקנות אך לא ראיתי אף לא גבר אחד. כל האנשים שראיתי ישבו והתפללו לתשובה, מחכים למשיח ולתחיית המתים. מה שהבנתי מהחלום הזה שכנראה שהקב"ה בסופו של דבר הוא יקבל את התשובה של כל האנשים שראיתי אבל לא של הגברים.

כמה שנים אחרי החלום כשחזרתי לצרפת ערב אחד שכבתי במיטה מכיוון שהייתי בהלם ולא הצלחתי להזיז את היד, פתאום שמעתי כל מיני קולות שירה משמיים ורק אני שמעתי אותם, הקולות היו של מקהלה של ילדים עד גברים – היה זה שיר של שלום.

ילדותי

אני גדלתי ברחוב Baudouin. אני זוכרת שבסוף הרחוב היה בניין דואר עצום עם המון מדרגות נפלאות. כל יום ראשון היה חופש הייתי מתעוררת עם הפעמונים של הכנסייה, הייתי הולכת עם המשפחה שלי לאזור תחנת הרכבת שם אבא שלי היה קונה לנו קבבים טעימים, אני זוכרת את הריח הטוב שלהם מתפזר ברחוב. בשאר ימות השבוע פאטימה שהייתה המטפלת שלי באה אלינו לבית ושמרה עלי בזמן שאמא הייתה בעבודה, היא גידלה אותי וכל יום הכינה לי קוסקוס טעים. היה לנו חנות משפחתית שמה הייתה La Samaritaine, אמא הייתה אחראית עליה ואבא כרת עצים והכין רהיטים. היה לנו משפחה שגידלה כרם ענבים והכינה יינות משובחים וגם גידלה תפוזים.

הייתי מאוד קרובה לסבתא שלי שהייתה עיוורת הקשר ביננו היה חזק, כשהמשפחה שלי הייתה מטיילת אני הייתי נשארת בבית עם סבתא, למקרה שתצטרך אותי (כוס מים). החיים הובילו אותי להמון מקומות בעולם אז הייתי

Globe trotter- Toute ma vie j'ai  e't'e un globe trotter

לימודים

למדתי בקולג' College המורים והמנהלת תמיד אמרו לי שאני צריכה ללמוד אומנות. לאחר הלימודים בקולג' למדתי אומנות ב Art Deco שבעיר Nice. כשהייתי בת 18 הלכתי מצרפת לאנגליה הייתי au pair (סטודנטית) בלונדון  שם למדתי בצהריים ובשאר הזמן התארחתי אצל משפחה בעיר- St Albans ועבדתי עד מועד קבלת ה First Certificate – זאת תעודה שאיתה אפשר ללמד בצרפת.

יש לי שני ילדים הארי וניקול.

הזוית האישית

נהנינו מאוד, למדנו גם כמה מילים בצרפתית.