מאגר סיפורי מורשת

סבתא אוהבת ילדים בעלי צרכים מיוחדים

כשסבתא הייתה ילדה בתל אביב היא לא  הכירה ולא ראתה ילדים בעלי פיגור שכלי.

בשנת 1959 סבתא למדה להיות מורה בסמינר לוינסקי, זמנו לא היה מסלול להוראה בחינוך מיוחד. בשנת 1961, סבתא הייתה מורה של 15 תלמידים במעין ברוך. הם למדו בשתי שכבות גיל. בניהם היו שני ילדים מפגרים. בשנת 1975, משרד החינוך הכניס מורות למוסדות מפגרים אחרי החלטת בית משפט. באותה שנה ביקשו מסבתא להנחות את המורות. סבתא לא ידעה דבר על מפגרים ואיך ללמד אותם, אמרו לה שאף אחד לא יודע.

סבתא למדה לתואר שני באוניברסיטת חיפה, שם במפגש עם דר שונית' רייטר, שלימדה על פיגור עמוק וקשה עשתה את עבודת הגמר לתואר השני "מפגר זה לא קללה". העבודה הייתה בנושא שינוי עמדות של ילדים רגילים לילדים מפגרים.

סבתא לימדה במכללת אורנים ובסמינר נהלל. סבתא לימדה במסלול חינוך מיוחד, דרכי עבודה והתייחסות לאוכלוסיות נכים, חרשים וכבדי שמיעה, עיוורים וכבדי ראיה ומפגרים.

בשנת 1985, סבתא כתבה את הספר "יד ביד" יחד עם דוקטור עופרה איילון. הספר נחל הצלחה והודפס בכמה מהדורות ואף תורגם לערבית.

קישור למצגת שלנו: פלג ורחל לוי.

הזוית האישית

פלג: התכנית תרמה רבות לקשר יותר טוב ויותר הבנה של שנינו. היו יותר מפגשים וגם למדתי יותר טוב על החיים של סבתא.

סבתא חלי – רחל לוי שגב: פלג נכד שישי שלי אהוב, שכמעט לא נפגשנו רק שנינו. העבודה גרמה לי להכיר ילד חכם מבין ולומד מהר.