מאגר סיפורי מורשת

אני שושנה שריג, נולדתי בתאריך כ"ה במר חשוון התשי"א, 5.11.1950 בישראל.

אני גרה בקיבוץ לוחמי הגטאות, ואני אוהבת מאוד את מקום מגורי. עברתי לגור בקיבוץ בגיל תשע עשרה, ואני גרה בו כהר חמישים שנה.

לפני שעברתי לקיבוץ לוחמי הגטאות, גרתי בקיבוץ אחר, קיבוץ גליל ים. גדלתי שם בתור ילדה. בילדותי אהבתי לשחק בגולות, חבל, מחניים, דגלים, קלאס ועוד.

גדלתי בלינה משותפת, ואני וחברי ישנו בבתי ילדים ולא בבית ההורים. בית ילדים היה בית אחד ובתוכו היה חדר שינה, שירותים, מקלחת, כיתות לימוד וחדר אוכל. בשעה ארבע אחר הצהריים, כל ילד הלך למשפחתו, בשעה שמונה חזרנו לבית הילדים והלכנו לישון. בנינו הסתובבו שומרי לילה, בשביל לראות שאנחנו מסתדרים.

בקיבוץ חגגנו את חגיגת בת בר המצווה ביחד. כל השכבה שגדלנו, חגגה באותו היום בלי קשר לתאריך הלידה.

בדשא ליד בית הורי סידרו כיסאות, שולחנות וכיבוד. כך סדרו ליד כל בית של  ילד/ה אשר חגג בר/בת מצווה. הורי ואני עם כל האורחים אכלנו ביחד. לאחר הארוחה הלכנו לדשא הגדול ושם העלנו הצגה לכל האורחים וחברי הקיבוץ.

כאשר למדתי בבית הספר אהבתי את שיעור הספורט. למדתי בבית הספר גליל ים, וכשגדלתי לא התגייסתי לצבא, מכיוון שהתחתנתי, וכאשר בנות מתחתנות הן לא מתגייסות. כאשר עברתי בעקבות נישואי לקיבוץ לוחמי הגטאות, קליטתי הייתה טובה. בהתחלה  היה לי קשה להתרגל לשינוי, אבל  חברים ומשפחה, מאוד עזרו לי, והתרגלתי.

התחתנתי בתאריך 5.8.1969 עם זלמן וינברג שריג. בשנת 1972 נולדה בתי הבכורה רויטל ובשנת 1976 נולד בני עמי. במשך השנים התברכתי בשישה נכדים, נכדי הבכור אורי, ואחריו שירה, נועם, אילון, הילה ומעין.

במסגרת עבודתי בקיבוץ, עבדתי בלול, בבתי ילדים, במחלבה ובמכבסה.

אני אוהבת סדרות מתח וגם משחקי כדורסל, כדורגל והישרדות.

טסתי לארצות: איטליה, סרילנקה, הודו, יפן, אירלנד, סין ואנגליה.

אני מאוד אוהבת את ארץ ישראל הפורחת, והמשגשגת. האזור בארץ אותו אני הכי אוהבת, הוא אזור הנגב, מכיוון שהייתי שם והיו גמלים, ומהחלב שלהם יצרו מוצרים שונים, משחות  ותכשירים קוסמטיים, ולדעתי הנגב הוא מאוד מעניין.

הזווית האישית

הילה – נהנתי מאוד להתעניין ולחקור את העבר של סבתי, ולעשות את העבודה הזו, במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.