מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית משאלי ואני סבתא של אלה בנישו. נולדתי בראשון לציון בשנת 1956. שנה זו הייתה שנה שמינית לעצמאותה של מדינת ישראל. בשנה זו התרחש "מבצע קדש". המלחמה הראשונה בה מעורבת ישראל לאחר מלחמת השחרור.

יש לי אחות גדולה ושמה ליאורה. לאמי קראו תחיה (לבית זילברשטיין) ולאבי חגי (לבית אברמוביץ), אני נשואה לשלמה (לבית משאלי) ולנו שלושה ילדים איה, דנה (אמא של אלה) וחגי. וזכינו לשישה נכדים.

זיכרון ילדות משפחתי

החיים בילדות היו שונים לחלוטין מהחיים של הילדים כיום. אני זוכרת שבבית לא היה מקרר היה ארגז לקרח והיה מוכר עם עגלה שהיה עובר בין הבתים ומוכר קרח. הקרח היה מגיע בבלוק גדול והיה שומר על טריות המוצרים. לא היינו הולכים לסופר לקנות חלב. כדי שיהיה חלב בבית, היה אדם בשם "חלבן" שהיה עובר מדי יום ברחובות ובבתים ומוכר בקבוקי חלב. לא הייתה מכונת כביסה. את הכביסה היו מנקים בגיגיות ולגיגיות הללו קראו פיילות (מאלומיניום). בחורף כדי שיהיה חם בבית היו מחממים בעזרת תנור שעבד על נפט.

קורות חיי

הייתה לי הזכות ללמוד בבית ספר הראשון בארץ שבו למדו רק עברית שנקרא בית ספר חביב. אשר הוקם בשנת 1888 וגם אבי למד בו.

עמית משאלי (אברמוביץ) בילדותה

בתיכון למדתי בתל אביב תיכון מקצועי במגמת אומנות שימושית.

התגייסתי לצה"ל בשנת 1974 ושירתי בחיל כללי. לאחר כשנה התחתנתי ועבדתי ב"מכון ויצמן" למדע ברחובות כגרפיקאית 41 שנה עד יציאתי לפנסיה.

לסבא חגי (אבא של סבתא עמית) הייתה אחות שקראו לה שרה. כשהיה מגיע החופש הגדול הוא היה מתארגן עם אוהלים עשויים צינורות. סבא חגי היה מעמיס "מקרר"(ארגז עם קרח) והם היו נוסעים לחוף דור טנטורה לשבועיים, הם היו יושבים ודגים דגים, מנקים אותם מבשלים ואוכלים. בחוף לא היו מקלחות אז הם היו מתקלחים בחוף הים או בקיבוץ  דור שליד.

הזוית האישית

אלה: היה כיף להכין את העבודה ולהיות בקשר עם סבתא למרות שלא נפגשנו בגלל הקורונה סבתא עמית: נהניתי לספר לאלה נכדתי את סיפורי המשפחה. היה לי זמן איכות איתה.