מאגר סיפורי מורשת

שמו של סבא שלי הוא חיים שמו האיטלקי הוא ויטו (ויטו =חיים) סבא נולד בטריפולי בלוב ב- 14.10.1938 שם משפחתו הוא עטיה שפירושו לתת (מתנה). במשפחה הם היו שמונה ילדים שבעה בנים ובת. לאביו של סבא קראו משה הוא היה סוחר וחיי עד גיל 98.  לאמו של סבא קראו רחל היא הייתה עקרת בית וחייה עד גיל 60.

סבא חיי בלוב עד שהחלו פראות נגד יהודים. בזמן הפראות בלוב רדפו אחרי משפחתו של סבא שלי הם הגיעו לבית של סבי אך המשפחה כבר לא הייתה שם כי השכנים האיטלקים שלהם הצילו אותם. סבא ומשפחתו עברו דרך קורת עץ ששמו מחלון ביתם אל חלון בית שכיניהם. את בית סבא בזזו ולא השאירו דבר חוץ מהסנדלים האדומים של סבא. בנוסף קרה מקרה בו רדפו אחרי אחיו הגדולים של סבא במטרה לחסלם, אך הם ניצלו ואת סבא של סבא הרגו כי היה חזק וגרם להם פחד. מקרים אלה ועוד הם אלו אשר גרמו פחד ואימה במשפחה אשר החליטה  לעלות לארץ כשסבא היה בן שמונה בשנת 1946. לאנייה שבה סבא עלה לארץ קראו עצמאות. הם שהו באנייה חמישה ימים.

בימים הראשונים של סבא בארץ הוא היה במחנה עולים עם אמו ואחיו אביו נשאר כדי למכור את ביתם שבלוב כדי שתהיה להם התחלה טובה בארץ. ואכן אחרי הזמן הקצר במחנה העולים הצפוף הם קנו בית שהיה יחסית גדול בחיפה.

הזוית האישית

לדעתי סבא הוא אדם חרוץ כי הוא התחיל לעבוד בגיל 14 ובמקביל הלך לבית הספר, הוא עבד ביום ולמד בלילה. הוא החל לעבוד בחשמלית רכב ומאז הוא בתחום הרכבים מעל ל- 60 שנה. כשהיה בצבא הוא פגש את סבתא שלי, הם התחתנו בחתונה צבאית. חתונה צבאית זו חתונה שהצבא מארגן ומאחר וגם סבא וגם סבתא היו אז בצבא קבע, אז הצבא היה זה שארגן את הכל.