מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים של לוי נחלאות

סבא אלי ואני
סבא על החומות העיר העתיקה
הילדות של אליהו

הקשר הרב דורי
תומר קינן מביא את סיפורו של סבא אליהו לוי , זכרותו ילדותו ובגרותו 
ילדותי בשכונת נחלת ציון (נחלאות)
 
ילדותי בשכונת נחלת ציון, נחלאות. הזיכרון הראשון שלי הוא גן הילדים שנקרא מזכרת משה ילדי הגן באו מכל הסביבה כך שהיינו מעורב ירושלמי.
 
תמונה 1
 
שכונת נחלאות מיוחדת בבתים הנמוכים עם החצרות המיוחדים והגגות האדומים.
תמונה 2
 
שכונת נחלת ציון, נחלאות, הייתה צפופה במשפחות עם הרבה ילדים משפחות ברוכות עם הרבה קשיים. למשל:
היום אנחנו מלווים את הילדים ואת הנכדים לחוגים לחברים. בזמננו שהייתה מגיעה שעת ערביים לפני השקיעה האמא הייתה סופרת מי בבית ומי חסר פותחת את החלון וצועקת בשמו והוא היה חוזר. שכונתנחלאות הייתה מיוחדת במינה מקומה מאוד קרוב לשוק מחנה יהודה שאם נקרא לזה אוניברסיטה של החיים כמובן שתושבי השכונה כמעט רובם היו מתפרנסים משוק מחנה יהודה מי כבעל חנות או בסטה.
תמונה 3
 
הקרבה והמגורים הצפופים הביאו את כולם לחיות כאילו היו משפחה אחת זה היה אומר חצרות פתוחות דלתות פתוחות כל שכנה ידעה מה השכנה ממול בישלה.אם משהוא היה נזקק לעזרה מיד היו עוזרים לא משנה איפה אם ביגון אם בשמחה למשל פעם אם בא זוג צעיר והם היו אומרים שהם רוצים להתחתן אז כול השכנות היו עוזרות בהכנת החתונה וכמובן שהחתונה הייתה בשכונה.
 
תמונה 4
 
 
מה שידוע מהסיפורים מהנוסטלגיה של יוסי בנאי שהיה מספר על השכונה והגעגועים והמפגשים שהיו שם מה שנאמר בשיר שלו אני וסימון ומואיז הקטן מה שמביא אותו לספר על השכונה שלנו געגועים על קולנוע אדיסון וכל מה שהיה מסביב שוק מחנה יהודה ריחות צבעים ריחות דגים ריחות בשר וכמובן עזורה שהיה מוכר ברד בעגלה ולימון לימונרו.
כיתה ה' – המעבר לקיבוץ גליל ים
המשבר בבית החליטו שאני אלך לקיבוץ וכך הגעתי לקיבוץ גליל ים שנמצא באזור הרצליה אז זה היה נראה לי רחוק מאוד.מה שנקרא יש ערימה של חברה על הדשא יש אקורדיון ויש שירה ויש מסביב למדורה שנתיים של לימודים מול עבודה חצי יום לימודים וחצי יום עבודה. בפרדס במטע בננות באבוקדו בשדה מלפפונים בוטנים וכותנה. כמובן שהחבורה של ילדי חוץ התגבשה ליחידה אחת. לא היה קל להיות בן חוץ בקיבוץ אבל שורדים הינו בעיר וכך שלא היה בעיה להסתדר בקיבוץ.
 
גיל 13
חזרתי לירושלים מהקיבוץ על מנת לעזור בבית. זה היה אז, גיל סביר להתחיל לעבוד כמובן ישר לקחו אותי לשוק מחנה יהודה על מנת שאלמד באטליז לפרק בשר וכל מה שקשור במקצוע.
גיל 17 – מלחמת ששת הימים
ג'מל עבדול נאצר נשיא מצריים סוגר את מצרי טיראן סוגר את מעבר סואץ ומכריז על רצונו לצאת למלחמה נגד מדינת ישראל .זמן המתנה מורט עצבים משהוא כמו שבועיים שלושה כל המדינה מגויסת ומטח רב. בוקר אחד השישי ליוני, שעה תשע בבוקר נופלים בתוך שוק מחנה יהודה פגזים פניקה אדירה אנשים בלחץ גם לברוח מההפגזה וגם להכניס סחורות על מנת לברוח אני נמצא בשוק כמו כל יום וחובה את המהומה אני מחליט שאני לא בורח ונשאר לעזור לירקנים ולסוחרים להכניס את הסחורה על מנת שיוכלו לברוח למקלט.
 
אנו שגרנו קרוב לרחוב אגריפס 64 לא היה מקלט וכל דיירי הבניין הלכו לגברת שביבל שהיתה האופה של האזור המאפייה שלה הייתה בצד השני של הבניין. יום השני למלחמה אני כנער לא יכולתי לשבת במקלט ואז החלטתי ללכת לבקר חברים שגרים בבקעה יצאתי מהבית דרך רחביה עברתי לקרן היסוד ורגע שהגעתי מול ימין משה קפצו עליי חיילים משום מקום ושאלו מה אני עושה בחוץ שיש מלחמה אמרתי שאני רוצה ללכת לבקעה לא הסכימו לתת לי לעבור כי אמרו שמחומות העיר העתיקה יש צלפים ירדנים שמי שעובר הם פותחים עליו באש.
.תמונה 5
 
 
אמרתי לחיילים שאני חוזר לכיוון העיר הביתה ועשיתי עיקוף דרך שכונת טלביה. עברתי לקטמון הישנה או בדרכי ראיתי מרפסות שנופלות ובנינים שנפגעו מהפגזה שבאה מכיוון ארמון הנציב. הגעתי ליעד ביקרתי את החבר והמשפחה שלו דאגה וביקשה שאני יחזור הביתה. יום השלישי של המלחמה בירושלים הלכתי לבקר חבר במרכז העיר הגעתי לבית והיה פתק שהם יושבים במועדון הפוספוס שהיה ממוקם בכיכר ציון. מועדון הפוספוס היה מקום מיוחד שכל מי ומי של ירושלים היו מבקרים במקום.
 
המקום היה שייך לסורמלו הוא היה דמות ירושלמית ציורית שכל אנשי הבוהמה היו אוהבים את חברתו ולשמוע סיפורים מהחיים סיפור קטן לדוגמה שהיה יושב עם חברה מחיפה והיו מקניטים אותו על זה שהוא ירושלמי ואומרים מה יש בירושלים מי יש בירושלים היה אומר להם נסעתי לחיפה לא היה אף אחד חזרתי.
 
יום רביעי חמישי ושישי למלחמה כבר הינו מסתובבים חופשים ברחובות וראינו משאיות צבאיות ואזרחיות עמוסות באנשים וגם בחיילים של הלגיון הירדני שנפלו בשבי ולקחו אותם לאיצטדיון של האוניברסיטה העברית גבעת רם. השמחה ברחובות הייתה אדירה כל האנשים היו באופוריה בידיעה שהינה הולך ומתגשם החלום ונוכל לבקר בעיר העתיקה. השמועה על כיבוש הכותל ההשתלטות על הר הבית נתן עוד סימן לעיר וגם סיבה לשמוח ולצאת לרחובות .
 
לאחר שישה ימים שארכה המלחמה היה קשה לחזור לשגרה במיוחד הידיעה שתוך כמה ימים יאפשרו לאזרחים לבקר בעיר העתיקה ובכותל קשה לתאר איזו התרגשות תפסה את כולם. בזמן ההמתנה והציפיה לבקר בעיר העתיקה היה לנו קשה לחכות ומצד שני נאמר על ידי הצבא שלא יאפשרו להיכנס עד שלא יכשירו את הקרקע לבקר בעיר העתיקה שזה אומר ניקוי השטח ממוקשים הורדת גדרות והרחבת רחבת הכותל .
 
נכון שמלחמת ששת הימים, הייתה מהירה ומוחצת אבל בפועל  לא הייתה הלחימה קלה בסימטאות העיר העתיקה או בכלל זה גבעת התחמושת קרב הצנחנים היה קשה מאוד כי גבעת התחמושת הייתה מבוצרת מאוד עם תעלות וקוכים מה שנקרא הגבעה הייתה יעד מבוצר מיטב הלוחמים של יחידת הצנחנים נפלו על גבעת התחמושת וגם היום שאני שומע שיר על גבעת התחמושת עדיין מרגיש צמרמורת.
 
לאחר כשבועיים שהסתיימו העבודות אמרו שאפשר לבקר בעיר העתיקה והכניסה משער יפו. קשה לתאר את ההרגשה עם הכניסה לשער יפו מימין הקישלה ורובע הארמנים ירידה לכיוון הרובע המוסלמים וכניסה לשוק. כמובן שכניסה הראשונה לעיר העתיקה החנויות היו סגורות. סיום המדרגות הביאו אותנו לסימטה צרה ימינה ושמולה ופתאום התגלה לפנינו הכותל המערבי קשה לתאר את ההרגשה והתרוממות שאחזה באנשים שביקרו בכותל המערבי.
 
כעבור זמן החליט ראש הממשלה לוי אשכול על מצעד צבאי בירושלים. ההתרגשות כמובן גדולה ההכנות והאתארגנויות לקחו ימים וירושלים נראתה כמו מחנה צבאי כל חייל מצאו להם שדה להאתארגנויות לקראת המצעד לדוגמא בין הר הרצל ובית הכרם חנה שם חיל השריון שישבו על שטח בית ספר זיו מה שיש היום.
 
התקופה של מלחמת ששת הימים הייתה כבר מאחורינו וצו ראשון וצו שני קיבלתי מלשכת הגיוס לאחר מכן תאריך גיוס 12/05/68 . יום הגיוס מחזור מאו מאו "מחזור מאוד עדין" .התכנסות בלשכת בהגיוס מחכים שיקריאו שמות עלייה לאוטובוס והחיים משתנים זה כבר לא נערים זה חיילים מכל המתמע מכך. הגעה לבסיס מיון בתל השומר התרגשות חוסר ידיעה לאן הולכים לאיזה חייל בלבול לאחר שהיה של 4 ימים בבסיס מיון שולחים אותנו לטירונות בבית אל שליד רמאללה לאחר חודש וחצי הוצבתי בקרייה באגף מבצעים, שירות לא קשה.
 
שרות מילואים
זמן עבר והשחרור הגיע הסיפור של הצבא אצלי התחיל במילואים הוצבתי ביחידת שריון חטיבה 600 גדוד 409 פלוגה י חרמש חבורה של חברה לוחמים לחימת חיר עם זחלמים  ונגמשים. עם הזמן וההיכרות בין הלוחמים התגבשה החבורה שאפשר להגיד כמו משפחה כל קריאה למילואים הייתה חוויה גדולה לכולם כך שבשנת 1973 שפרצה מלחמת יום כיפור יצאנו בשמחה ועם חיוך ללא נודע עם הזמן התברר לנו כמה המלחמה היא קשה ורעה עם כל האבדות שראינו וחבינו רק אז הבנו מזה מלחמה.
 
 
חזרה לאזרחות
כמובן חזרתי לתחום הבשר משפחתי אני מתכוון לסבא שלי מצד אבא שעלו מתימן בשנת 1923 וגרו בשכונת התימנים בשכונת סילוואן שבעיר העתיקה במורדות יד אבשלום ליד מעיין שילוח. סבי היה עובד בבית מטבחיים שהיה בעיר העתיקה כמובן שכל המשפחה עסקה בענף הבשר כך שגם אני אחריי הצבא באתי לעבוד אם אחיי ואבי בבית מטבחיים שהיה ממוקם בשועפט.
 
ההכרות שלי עם סבתא
דובי הייתה בגיל 16, כשאני הייתי בן 17. באותה תקופה כל המפגשים וכל המסיבות היו בסוף שבוע שזה היה זמן המפגשים את המסיבות היינו עושים כל שבוע בבית אחר של אחד החברים מביאים פטיפון וטקליטים כמובן שהמלחמה בין אלביס פרסלי לקליף ריצארד. רקדנו רומבה, סמבה, רוק, צה צה צה. שלא כמו היום היינו מתחילים את המסיבה בשעה שמונה בערב או מסיימים לא יותר מאוחר משעה 11 וחצי, כי היינו רצים לאוטובוס האחרון ואם איחרנו אז הייתה מתחילה הצעדה הגדולה לכיוון הבית ברגל שהיה ברחוב אגריפס 64.
 
העשרה
נחלאות: "נחלאות הוא כינוי לגוש של שכונות ותיקות בלב ירושלים, שנבנו בין הרבע האחרון של המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20. רוב השכונות מרוכזות בין הרחובות אגריפס ובצלאל, ומיעוטן מגיע עד רחוב יפו מכאן ושכונת בצלאל מכאן. רובן בנויות במתכונת שכונות החצר האופייניות לבנייה היהודית הקהילתית של אותה תקופה.
השכונות הראשונות נבנו על ידי יהודים יוצאי העיר העתיקה (אנשי היישוב הישן) כחלק מתהליך היציאה מהחומות, ואילו החדשות יותר הוקמו על ידי בני עדות המזרח שעלו ארצה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. הקרקע נקנתה חלקים חלקים מידי יושבי הכפר הערבי ליפתא שבמערב ירושלים".
 
גבעת התחמושת:"גבעת התחמושת הוא הכינוי שניתן למוצב ירדני בצפון ירושלים, שבו התחולל קרב קשה במלחמת ששת הימים. המתחם הוקם על ידי הבריטים בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים כבונקר לאחסון התחמושת של בית הספר לשוטרים שעמד סמוך למקום, על גבעה בגובה 797 מטרים מעל פני הים שהיא שלוחה של הר הצופים מכיוון צפון-מערב. לאחר מלחמת העצמאות נותר המתחם בשליטת ירדן, עד לכיבושו במלחמת ששת הימים, בלילה שבין 5 ביוני ל-6 ביוני 1967. כיום נמצא על שרידי המוצב אתר הנצחה ממלכתי".ויקיפדיה
תשע"ו   

מילון

נחלאות
נחלאות הוא כינוי לגוש של שכונות ותיקות בלב ירושלים, שנבנו בין הרבע האחרון של המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20. רוב השכונות מרוכזות בין הרחובות אגריפס ובצלאל, ומיעוטן מגיע עד רחוב יפו מכאן ושכונת בצלאל מכאן. רובן בנויות במתכונת שכונות החצר האופייניות לבנייה היהודית הקהילתית של אותה תקופה. השכונות הראשונות נבנו על ידי יהודים יוצאי העיר העתיקה (אנשי היישוב הישן) כחלק מתהליך היציאה מהחומות, ואילו החדשות יותר הוקמו על ידי בני עדות המזרח שעלו ארצה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. הקרקע נקנתה חלקים חלקים מידי יושבי הכפר הערבי ליפתא שבמערב ירושלים.

גבעת התחמושת
גבעת התחמושת הוא הכינוי שניתן למוצב ירדני בצפון ירושלים, שבו התחולל קרב קשה במלחמת ששת הימים. המתחם הוקם על ידי הבריטים בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים כבונקר לאחסון התחמושת של בית הספר לשוטרים שעמד סמוך למקום, על גבעה בגובה 797 מטרים מעל פני הים שהיא שלוחה של הר הצופים מכיוון צפון-מערב. לאחר מלחמת העצמאות נותר המתחם בשליטת ירדן, עד לכיבושו במלחמת ששת הימים, בלילה שבין 5 ביוני ל-6 ביוני 1967. כיום נמצא על שרידי המוצב אתר הנצחה ממלכתי.

פחאם
שחור

ציטוטים

”מכל מלמדיי הסכלתי“

הקשר הרב דורי