מאגר סיפורי מורשת

חייו של גילרמו אייזיק ז"ל, סבו של יאיר סילברמן

כותבת: סטלה אייזיק

סבא שלך גילרמו היה בן אדם טוב, חכם, אציל ואהב אותך מאוד.

נולד ב- 26 במרץ 1945, באווסטרוס (Avestruz), יישוב קטן מאוד בפרובינציה לה פמפה (La Pampa) שבארגנטינה. אמא שלו פרידה, בת למהגרים אוקראיינים, הגיעו לאנטרה ריוס (Entre Rios),  לקולוניה של הברון הירש, בתוכנית שנקראת "גאוצ'וס יהודיים". במסגרת התוכנית, הברון הצרפתי עזר ליהודי אירופה שברחו מהמלחמה, נתן  להם אדמות ולימד אותם לעבוד אותם.

לאחר זמן מה הלכו לגור בלה פמפה. שם, פרידה הכירה את מאוריסיו, אשר ברח מוורשה כשרק בן 14.  לאחר שנדד לאנגליה, משם לארצות הברית, הגיע לארגנטינה כשגם הוא בורח מהמלחמה. כל משפחתו נשארו מאחור בוורשה, כולם נספו בשואה. מאוריסיו התחתן עם פרידה ונולד סבא שלך, גילרמו.

לפרידה ומאוריסיו היו שדות  בהם גידלו צאן, פרות, סוסים ואף גדלו חיטה. גילרמו עבר את רוב הילדות שלו במקום הזה, כשהוא לומד ונהנה מכל ההווי והחיים בטבע ובשדות. דבר שהשאיר אצלו חותם ועיצב אותו כבן אדם אוהב חיות וטבע. הוא למד בבית הספר יסודי אליו היה מגיע כשרוכב על סוס, סוס שעליו שנים אחר כך סיפר לילדים שלנו סיפורים רבים. כבר בגיל הזה גילה אופי מאוד מיוחד, כשגדל בחיי חווה ללא חשמל, טלפון, תקופה אחרת עם ערכים אחרים והמון חוויות. קריאת ספרים היה התחביב האהוב עליו והסקרנות שלו ורצון ללמוד הביאו אותו לבנות מכשיר רדיו בעצמו כשרק היה בן 8.

אבא שלו מאוריסיו נפטר, כשסבא היה רק בן 9. מרגע זה, הוא ואמו פרידה עברו לגור בבואנוס איירס. מדי פעם עוד בילה בחופשים וחגים בשדה. כבר בבואנוס איירס מקבל חינוך יהודי, מתכונן לבר המצווה ונולד חלומו, שלו הקדיש את כל חייו – להקים משפחה גדולה ולגדל אותם בקהילה יהודית.

את נעוריו עובר בין בואנוס איירס ונסיעות לשדה. בגיל 23 מתחיל את לימודי ההנדסה באוניברסיטה בבואנוס איירס. לאט לאט התמעטו הנסיעות והתרחקו מהפעילות בשדות ובשנת 1975, עברו לגור בטרס ארושוס (Tres Arroyos), עיר קטנה בדרום הפרובינציה של בואנוס איירס. בשלב הזה סבא עסק בעסקים שונים. שם אנחנו הכרנו ובשנת 1977, התחתנו ונולדו ילדינו. בשנת 1978, נולדה אנליה, אמך, מאוריסיו בשנת 1982, גלית בשנת 1985. בשנת 1987, עברנו לבאייה בלנקה, עיר קרובה וגדולה יותר עם קהילה יהודית מגובשת,  על מנת שיוכלו ללכת לבית ספר יהודי ולקבל חינוך יהודי. ב1989 נולד דוד ומשם הדרך לעלייה לארץ הייתה ברורה, בשנת 1993, ארזנו ועלינו למטוס.

בלילה גשום של ה- 21 לינואר הגענו למרכז קליטה באשקלון. למחרת קמנו עם שמש בחלון ועם חיים חדשים לפנינו. הייתה חוויה מדהימה וקשה בו זמנית. להתחיל מאפס עם ארבעה ילדים בגילאים שונים, תרבות שונה, שפה, לקח לנו זמן להשתלב אך עשינו כל מה שאפשר. עבדנו הרבה, עבודות שונות ומגוונות, החל מטבח במסעדה ועד סלילת כבישים. בינתיים למדנו עברית באולפן. כמה שנים אחר כך גילרמו מתחיל לעבוד במפעל טקסטיל  שייצרו בגדים, אוהלים ומעילים לצבא שלנו. שם התקדם ועבד בתפקידים בכירים יותר כמה שנים טובות.

סבא לא עשה צבא כי כשהגענו היה כבר מעל ל- 40, אבל לקח חלק במשמר האזרחי ותמיד היה מאוד גאה בדודים שלך, מאוריסיו שהיה בחיל האוויר ודוד בתותחנים. אנליה וגלית עבדו ולמדו תמיד בתמיכתו של סבך שהיה אבא למופת ותמיד היה לצדם של הילדים שלו וליווה אותם בכל שלב בחייהם. בשנת 2001, לאחר כמעט 9 שנים בארץ, רחוק מההורים שלי, אנחנו מקבלים את הידיעה על התדרדרות במצבו הבריאות של אבי. לאחר התלבטויות, החלטנו שאנחנו חוזרים לארגנטינה כדי לאפשר להורים שלי לראות שוב את הנכדים ולנו להיפרד מאבא שלי. המעבר לא היה קל, הילדים לא השתלבו בקלות ואף החליטו לחזור לארץ, אחד אחד. קודם אנליה, אמך, אחר כך דוד ואז גלית. נשארנו בבואנוס איירס סבא, מאוריסיו ואני.

אנליה הכירה את דניאל סילברמן, אביך ובשנת 2006 נולדת אתה, יאיר, דבר שהסב לכולנו אושר גדול. סבך היה מרוגש עם הנכד הראשון שלו. אני באתי לארץ ללוות את אמך בסוף ההריון, בלידה ובחודשים הראשונים של חייך. סבך הגיע תקופה אחר כך כדי להכירך ולבלות איתך. תקופה ארוכה של שיחות בסקייפ, שיתוף תמונות וחוויות במרחק.

בשנת 2010, לאחר קבלת הידיעה העצובה ביותר בחיינו, שאמך חלתה, אספנו את כל חיינו ב- 2 מזוודות וחזרנו לארץ. נחתנו ומהשדה נסענו לבית החולים איכיליוב שם אמך עברה את הטיפול הכימותרפי הראשון שלה. באותו רגע הבטחנו לה שנלווה אותה בכל רגע וכך היה. היו שלוש שנים עוצמתיות, בהן כל המשפחה מאוחדת במטרה לתמוך באמך ולעזור לאבא שלך בכל מה שקשור אליך.

סבא הקדיש 24 שעות ביום כדי לקחת, לאסוף, ללוות את אמך ואותך לגן, לחוגים ולבלות איתך כמה שיותר זמן איכות. סבא ואני תמיד היינו נוכחים במסיבות הגן וביום הראשון של כיתה א'. הקשר של סבך איתך היה מאוד חזק, לימד אותך להחזיק עפרון, עזר לך ללמוד ספרדית, אלף בית ועוד. תקופה מאוד קשה ורגישה, רגשות מאופקים ותמיד ניסיון לשמור על שגרה ויציבות למענך. ככה הגענו ל- 18 באוגוסט 2013, כשאמך הלכה לעד.

למרות שזה שינה את חיינו, הקשר איתך המשיך להיות הדוק. סבא עשה מאמץ רב כדי  להתמודד עם הכאב הכל כך עצום והמשיך להיות חלק בחייך אפילו יותר מתמיד. המפגשים השבועיים איתך ולראות אותך גדל ומתפתח מילאו אותו ברגעי שמחה. ב- 3 ינואר בשנת 2016,  באופן כמעט מפתיע, סבא נפטר מדום לב. הוא הותיר לנו דוגמא של ענווה, של דאגה לאחר ולסביבה, של אהבה למשפחה, ועוד הרבה. סבך הגשים את חלום הוריו, אחרי שנים של נסיעות ומעברים, כאב, התחלות מחדש, גם במצבים שהחיים לא אפשרו לו ללמוד ולהתפתח, תמיד מצא את הדרך לגדול ולצמוח, לדעת עוד ולעשות עוד, בערכים האלה גידל את ילדיו ולבסוף, היום כל ילדיו ונכדיו, לגלית יש כבר שניים, חיים בארץ ישראל.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר