מאגר סיפורי מורשת

התלמידות: ליאל ענף ותאיר בן-חיים מביאות את סיפורה של הלנה הרשטט.

הלנה מספרת:

אני הלנה, נולדתי בפולין כשנולדתי הייתה אנטישמיות רבה בפולין ואבי ודודי ידעו שהולכת לפרוץ מלחמה נגד היהודים. לאחר מכן אבי ודודי עברו לארגנטינה כדי לבנות לנו בית כדי שנעבור לגור שם. כשהייתי בת 3 שנים, בתחילת המלחמה, אבי ודודי כבר התגוררו בארגנטינה ואני וכל שאר משפחתי עזבנו את פולין עברנו להתגורר שם גם.

כשגדלתי רציתי לעלות לארץ ישראל, אך הייתה לנו דילמה נורא קשה שהתמודדנו עמה. בסופו של דבר עלינו לארץ בשנת 1962, כשהייתי בת 35 ובעלי היה אז בן 37. בתחילת החיים פה בארץ התאקלמנו טוב, רק דבר אחד היה לנו קשה וזה השפה. כשעלינו התגוררנו בקיבוץ, דרך אגב המקום היה מצוין. לאחר כמה שנים התגוררנו חודשיים בצריפים בחולון.

בני ובתי למדו בבית ספר "נעורים". לאחר כמה שנים בעלי נפטר בגיל מאוד צעיר, הוא היה בן 49. לאחר מות בעלי, התחלתי לעבוד כעקרת בית ובו זמנית הייתי מתנדבת ב"ויצו". אחרי כמה שנים משפחתי גם עלתה לארץ.

וכיום אני מתגוררת בבית אבות "משען" החיים פה נהדרים ומצויינים.

המורה אילנה, התלמידות ליאל ענף ותאיר בן-חיים יחד עם הלנה בבית האבות "משען"

הזוית האישית

תאיר בן-חיים וליאל ענף: סיפורה של הלנה, הועלה יחד עם סיפורם האישי של דיירי דיור המוגן "משען" – מתועד על ידי תלמידי כיתות ט'5 ו-ט'6, מבית הספר התיכון "קציר" בחולון, במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי". את התכנית מובילים המורים: אילנה יוחנן וניר מלכה.