מאגר סיפורי מורשת

שמי לי זהבה אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי בשיתוף עם עמותת מחשבה טובה במסגרת פרויקט הפסיפס השכונתי.

השם זהבה הוא תרגום של השם שלי מפרסית. שם המשפחה שלי אליאב הוא שונה מאליזדה שיניתי את שם המשפחה לאליאב ואני שלמה מאוד עם השם אליאב  מאז שהתחתנתי השם שלי מהבית היה אליאסיאן ועכשיו אליאב. נולדתי בעיר יזד שבאירן אין לי תאריך לידה מדויק חוגגים לי יום הולדת שבוע אחרי סוכות לפי שאמי סיפרה לי, חוויתי לידה מחדש כשהבת שלי ילדה ואני נוכחתי בלידה שלה.

אני החמישית במשפחה של עשרה ילדים ואני האמצעית היו לי ארבעה אחים וחמש אחיות.  האחים קיבלו יחס קצת יותר חביב אבל זה היה נהוג בארצות ערב. אחותי הגדולה התחתנה בפרס בגיל צעיר מאוד בגיל 12 אבל שאר האחים והאחיות התחתנו בארץ בגיל מבוגר יותר, לצערי שתי אחיותיי נפטרו בגיל צעיר והשאירו עשרה יתומים ואנחנו עזרנו להם ועד היום אנחנו בקשר טוב איתם. אחרי זה נפטר אחי הבכור בגיל מבוגר.

הילדות שלי היה טובה קיבלנו הרבה אהבה מההורים אירוע מיוחד: היה שעליתי לארץ התרגשות גדולה. הילדות היה באירן היה לנו בית גדול מאוד עם 14 חדרים 2 בריכות ושתי חצרות עם עצי רימונים מסביב לבריכה ובשמים, היו כמה בתי כנסת ואני זוכרת הייתי הולכת עם ההורים בחגים, לא היה לי תחביבים מיוחדים הרגשתי טוב מאוד מהילדות שלי שיחקנו רק בקלס ותופסת. המאכלים היו מאוד טעימים במיוחד הקציצות שאמא שלי הייתה מכינה שקראו לו גונדי, מאוד אהבתי את כל המאכלים שאמא שלי בישלה כי בישלה מאוד טעים.

שירי שבת שהייתי שרה בליל שבת עם אבי ואחי, גם היום אנו שרים בליל שבת אני זוכרת את המילים. שיחקנו בעיקר עם בנות המשפחה המשחקים שאנחנו שיחקנו לא מקובל היום שיחקנו בחמש אבנים. לא למדתי בגן ילדים, באנו לארץ אחרי גיל הגן וישר נכנסנו לכיתה א למדתי בבית ספר שפיצר היה מאוד מהנה הייתי חרוצה וקיבלתי פרס הצטיינות  וזה מאוד ריגש אותי .

למדתי בבית צעירות מזרחי 3 שנים גם שנים יש לי זיכרונות טובים המורות אהבו אותי וגם תפרו לי שמלת חופה. אירוע משמח היה כשמצאתי עבודה במיכון משרדי. זה היה מקום הראשון שעבדתי המקצוע נרכש בארץ עבדתי שם שבע שנים.

אין לנו מנהגים מיוחדים בחגים אנחנו חוגגים כל המשפחה ביחד .החגים החביבים עלי במיוחד פסח וסוכות, בפסח כשאומרים דיינו מרביצים אחד לשני עם בצל ירוק. אני לא נולדתי בארץ נולדתי באירן עליתי לארץ בשנת 1950 עם כל המשפחה בשמחה לארץ הגענו לשער העלייה אבא שלי היה ציוני דגול לישראל אחרי המלחמה עלינו אנחנו בחרנו לבוא לירושלים לא שירתתי בצבא אני זוכרת מבצע קדש מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור היה עצוב מאוד ודאגה גדולה חלק מהמשפחה השתתפו במלחמה הייתה אוירה קשה מאוד בבית במלחמת עופרת יצוקה נהרג אחיין שלי שטרן נתאי וזה היה עצוב מאוד היה הכנסת ספר תורה לזכרו בביה"כ קהילת נעם שיח,פסגת זאב, ירושלים בערב יום ירושלים תשע"ג.

עבדתי בקופת חולים לאומית ניהלתי סניף גדול מאוד נהניתי מהעבודה וברוך ה' זכיתי לעזור להרבה אנשים במסגרת עבודתי גם למדתי הרבה רפואה  מהרופאים 25 שנים וזה מלווה אותי עד היום.

המאכלים הפרסיים שלי

אני מבשלת בכל מיני גוונים ועם הרבה ירק לדוגמה אורז עם פולים ושמיר למשל 3 כוסות אורזת מרתיחים בסיר עם כמות גדולה של מים בינתיים מקלפים את הפולים פעמיים כשמסננים את האורז מוסיפים את השמיר שמים תפוחי אדמה בתחתית הסיר ומוסיפים את האורז והשמיר היות ואני מבשלת מגיל צעיר הבישול נהפך אצלי לתחביב.

אני נשואה לבעלי היקר משה אליאב יש לנו שלושה ילדים: בועז,ארז וגלית  ותשעה נכדים תודה לאל, ברוך ה' כולם אוהבים לבוא לבית כך שתמיד אני עסוקה בבישולים וקניות.

הזוית האישית

סיפור זה הועלה במסגרת פרויקט הפסיפס השכונתי, הפרויקט היינו תוצר של שיתוף פעולה בין עמותת מחשבה טובה ובין תכנית הקשר הרב דורי