מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים על הגג

משפחתי
בחתונתי
הרובע היהודי של עיר הבירה טוניס, עם שמחה פנימית המסתגלת לכל מציאות

הורי גרו בשכונת ה"חארה" שבעיר טוניס הבירה.

לאחר עלייתנו ארצה ההורים הגיעו למעברה בבית ליד, כעבור ששה חודשים עברו לאשקלון לבית ערבי.
"יהדות האי ג'רבה (שלחופי דרום תוניסיה) נחשבת לאחת מן הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. לפי מסורת מקומית, יהודים הגיעו לאי עוד בימי שלמה המלך יחד עם יורדי ים פניקים, וכן לאחר חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס). על פי המסורת, הפליטים מירושלים הביאו עמם לג'רבה דלת מדלתות בית המקדש. בבית הכנסת אלגריבה מציגים עד היום בפני המבקרים אבן ששולבה בתוך אחת מקשתות בית הכנסת, שעל פי המסורת האמורה – אף היא הובאה אז מירושלים.
באי שני רבעים יהודיים: הגדול – שקרוב לים – הוא "חארה כבירה", והקטן: "חארה צגירה"‏. המרחק בין שני הכפרים הוא 8 ק"מ, וכל כפר מתנהל באופן עצמאי.
יהודי ג'רבה הצליחו לשמר את תרבותם המסורתית. עד היום הם מקפידים בשמירת מצוות תורת ישראל ומכלול פרטי ההלכה היהודית. בג'רבה כעשרים בתי כנסת, ושתי ישיבות: ישיבת "אור תורה" וישיבת "רבי אברהם" – המיועדת למצטיינים. כמו כן פועל באי בית ספר יהודי-פרטי בשם "תורה וחינוך". רוב התלמידים היהודים לומדים כיום (על פי בחירתם) בבית ספר ממשלתי.
רבים מיהודי ג'רבה שעלו לישראל התיישבו בירושלים, נתיבות ובמושבי הדרום, ביניהם באר שבע, תלמים, איתן, שרשרת, בית הגדי וברכיה."
ברובע היהודי שבעיר הבירה טוניס קיימת שכונה שקראו לה לה "חארה" שבפרושה רובע. בצידה היו שכונות יהודיות אחרות. זמן רב הציעה לעיניו של עובר אורח מראות מיוחדים באופיים : רחובות צרים עם מרצפת שבורה, רחובות שהושקו במי שופכין שזרמו והפכו לשלוליות מסריחות, חורבות שקירותיהן שקעו עם הזמן ותחלופי האקלים ועוד . זו הייתה ה"חארה" , הרובע היהודי של עיר הבירה טוניס. יש הגם ה"חארה" עם רחובות ללא מוצא, אך עם שמחה פנימית של אוכלוסייה נאיבית שמסתגלת ונכנעת למציאות הקשה של היום יום.
חצר בית הכנסת ב"חארה צגירה"
תמונה 1
שכונה זו הייתה מעין "גטו "בו חיו יהודים בני המעמד הבינוני והנמוך. יש לציין שיהודים אלה שמרו היטב על מסורת קהילתם ועל קיומם של מנהגים עתיקים . הם הקפידו בענייני דת וחגים לפי כל הכללים שהיו נהוגים במשך מאות שנים.

בשכונה הייתה אווירה מיוחדת והיא משכה אליה תיירים רבים בשל בתי הכנסת העתיקים והשמירה על הצביון היהודי המסורתי.

מאפיין מיוחד של השכונה היה ה"חיים על הגג":

רוב המשפחות היהודיות בשכונה התגוררו בבתי דירות עם כניסה רחבה משותפת וכן מטבח ושירותים משותפים. כל משפחה החזיקה בחדר או שניים בהם התגוררו הורים וילדים ואפילו סבא וסבתא, היה קשה אבל לא הייתה ברירה ובכל זאת למרות הכל הייתה אוירה של קרבה הדדית בין השכנים כאילו היו בני משפחה אחת. בישלו יחד באותו מטבח ועמדו בתור ללא מבוכה בתור לשירותים.

לינה על הגג:
כידוע האקלים בטוניס בחודשי הקיץ חם. בתקופה זו היו אמצעי אוורור רבים ולכן נאלצו בלילות החמים ללון על הגג על מזרנים שהעלו לגג וכולם לנו יחד תחת כיפת השמיים.

על הגג היה גם חדר כביסה ובו היו מכבסות עקרות הבית. הגג שימש גם כמקום למסיבות משפחתיות בר מצווה וחתונה לכל דיירי הבית. החבלים שימשו וכוסו בשרשרות של מנורות צבעוניות. וגם את הסוכה בסוכות הקימו על הגג.

מילון

"חארה"
שכונה (רובע) מעין גטו בטוניס שבה התגוררו היהודים.

מחלטה
מאכל מיוחד לפסח עשוי מתערובת ירקות

ציטוטים

”בטוניס שמרנו היטב על מסורת הקהילה ועל קיום המנהגים, היתה לנו שמחה פנימית.“

הקשר הרב דורי