מאגר סיפורי מורשת

אנחנו טוני ותומר, אנו משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי. הסיפור שלי, טוני, מתחיל בילדות בעיירה קטנה ברומניה בשם פוקשאן. שם נולדתי ב 1949. גדלתי ברובע יהודי עד גיל 12 לצד ביתם של סבי וסבתי ובחיק משפחה מורחבת עם דודים ובני דודים שהתגוררו באזור. בסביבת מגורינו היו מספר בתי כנסת שהמשפחה התפללה בהם בעיקר בחגים. אנחנו הילדים היינו מתרוצצים בין בתי הכנסת משחקים ומקבלים ממתקים ועוגיות, שתמיד היו בנמצא בתיקיהם של הסבתות והדודות.

בשנת 1962 עלינו לארץ לאחר המתנה ארוכה וקשיים רבים שהמשטר הקומוניסטי ששלט באותם ימים ברומניה הערים על משפחתנו.

בתקופת מלחמת העולם השנייה משפחתי, שלא נלקחה למחנות, סבלה סבל רב במקום מגוריה, כולם הלכו עם טלאי צהוב, הגברים הורחקו מהבית לעבודות פרך כאשר אוכל לא בא לפיהם בצורה מסודרת. כמו כן סבלו היהודים מהתנכלויות של הגויים השכנים שחיינו איתם בשכנות טובה לפני המלחמה.

לאחר הקמת המדינה בתחילת שנות החמישים הורי וכל בני המשפחה המורחבת שהיו ציוניים, הגישו בקשות מהרשויות לקבלת היתר עליה לישראל. בסתר התכנסו יחדיו והקשיבו לתחנות רדיו זרות כדי דלות מעט מידע על הנעשה בארץ. חלק מהמשפחה עלה בשנות החמישים. באופן פתאומי פסק מתן אישורי היציאה מרומניה שחודש רק בשנות השישים. היהודים שכבר הגישו בקשות לעלות לארץ הודרו ממקומות עבודה. אבי שהחזיק במשרה בחירה במפעל פלדה ממשלתי הועבר לעבוד כפועל פשוט בקו הייצור מיד עם היוודע על הגשת בקשתנו לעלות לארץ. במצב קשה זה המתנו שתים עשרה שנה עד לעלייתנו לארץ בשנת 1962.

בחול המועד פסח תשכ"ב נחתנו בשעה טובה בשדה התעופה בן גוריון, משם העמיסו אותנו ואת מטלטלינו המועטים על משאיות ולאחר רדת החשיכה הגענו לביתנו החדש אי שם באמצע המדבר בין באר שבע לאילת, לישוב קטן וחדש בשם מצפה רמון. בבוקר למחרת היינו בהלם: סביבנו רק חול וחול, מספר בתי רכבת ומספר צריפים. לעולם לפני כן לא ראינו מראהו של מדבר.

העיירה לא הייתה מחוברת לרשת החשמל הארצית, את אספקת החשמל קיבלה באמצעות גנרטורים גדולים. אבי, שהיה איש טכני, התקבל לעבוד בחברת סולל בונה שתפעלה את הגנרטורים ביישוב. במשכורת הראשונה אמי קנתה מכונת תפירה והחלה גם היא לעבוד כתופרת. מצפה רמון אוכלסה בעולים מכל הגלויות: רומנים, מרוקאים, ארגנטינאים, כולם חיו בשכנות טובה. בית הספר שכן בצריף והיו בו מספר תלמידים מועט. את כיתות ו' ז' וח' איחדו לכיתה אחת עם מורה אחת. מאחר ובית ספר תיכון לא היה בישוב שלחו את כל הילדים שסיימו כתה ח' ללמוד בפנימיות. אני נשלחתי לכפר הנוער ניצנים, ולבית ספר חקלאי כנות.

כעבור שלוש שנים לאחר חיבור הישוב לרשת החשמל הארצית ותפקידו של אבי הסתיים, עברה משפחתי להתגורר בראשון לציון. בשנת 1970 התגייסתי לצה"ל ושירתי בחיל האוויר בבסיס חצרים. את בעלי הכרתי בראשון לציון ובשנת 1973 נישאנו. ילדנו נולדו בראשון לציון. בשנת 1982 עברנו לביתנו החדש שבנינו בהוד השרון וכאן נולדו נכדינו.

סרטון תיעוד קצר של טוני:

טוני ותומר

הזוית האישית

סבתא טוני ותומר: המפגשים האלו נתנו לנו הזדמנות נהדרת לפעילות משותפת ברבה תחומים. בעיקר להעביר סיפורים לדור הצעיר שכמעט אף פעם לא סופרו. נוצרה אווירה נהדרת בין כל המשתתפים.