מאגר סיפורי מורשת

סבתא טובה גמליאלי מספרת לנכד רון:

נולדתי להורי שרה ומרדכי וייס שעלו ארצה בשנת 1947 מהונגריה. הם נקלטו במחנה הסגר עתלית ואני נולדתי חודש אחרי עלייתם ארצה.

עברנו במספר מקומות וישובים, עד שהתיישבנו קבע במושב "כפר אחים". שם התפרנסנו מעבודות

ברפת ושדות תירס. בגיל שבע וחצי עזבנו את המושב ועברנו לקיבוץ פרוד שבצפון ובו חייתי עד שהתחתנתי. אבי עבד כעגלון וסנדלר ואמי עבדה במטבח ילדים ,ולאחר מכן כתופרת במתפרת הקיבוץ. גדלתי בקיבוץ "בבית ילדים" – אחר הצהריים, היינו הולכים לפגוש את ההורים בביתם ובערב היינו חוזרים ל"בית הילדים" לשעת סיפור ולינה משותפת ב"בית הילדים" כל יום בשעות הפנאי היינו משחקים עמודו, מחניים ועוד….

בילדותי

במוצאי שבת היו הקרנות סרטים בחדר האוכל הכללי. בימי שבת אהבנו לטייל בהרים וביערות שבסביבה והיינו צופים במפל היפה והקשבנו לתסכיתים ברדיו ולסיפורי מתח. לא הייתה לנו טלוויזיה, זו הייתה במורד הקיבוץ.

את חגיגות בר ובת מצווה חגגנו יחד כולם במשותף וכך גם את סיום בית הספר בכיתה י"ב. עם סיום הלימודים נפרדנו בני המחזור ולאחר מכן, בגיל 18 נישאתי לסבא שאבי, שעלה מעירק, שאותו הכרתי בקיבוץ פרוד. עברנו לחיות בקיבוץ "נתיב הל"ה". משם עברנו לירושלים, שם נולדו לי שני בנים אייל ויריב.

לאחר מספר שנים עברנו ל"מושב עמינדב" שם נולדו לי שתי בנותיי: מירב והגר. במושב עמינדב, החזקנו לולים וזאת הייתה עבודתי ופרנסתנו. עם התבגרותן של בנותיי יצאתי לעבודה כמטפלת בגיל הרך במתנ"ס בירושלים ובשלב מסוים עברתי לעבוד בגני ילדים במועצה אזורית "הרי יהודה", עד גירושי. אחר כך עברתי לגור בנהריה בעקבות בני יריב, רציתי לגור ליד משפחתי, להיות למשפחתי לעזר. עד היום הזה אנחנו נעזרים זה בזו, ואני שמחה להיות סבתא מעורבת בחיי נכדיי.

הזוית האישית

סבתא טובה: הייתה לי חוויה עילאית, מהנה ביותר.

הנכד רון: הייתה לי חוויה מהנה ולימודית ביותר על המשפחה שלי.