מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא יהלי צורדקר ואני נכדתה של אילנה אברהם, שמגיעה מידי שבוע לבית ספרי ולוקחת חלק בפרוייקט ושתינו נהנו מאד.

שמי אילנה וברצוני לשתף אתכם בסיפורי בקצרה:

נולדתי בישראל ולי אח אחד בשם אריה.

את שמי קיבלתי על שם סבתא (אמא של אבא) שנספתה בשואה.

אמי ניהלה את כל עינייני הבית. היא היתה הטיפוס היותר קשה בבית. היא רצינית מאד וטיפוס קשה ועקשן גם כלפי עצמה. אבי איש עליז ושמח בכל מצב, בכל דבר עושה צחוק, אוהב אנשים ואת החיים הטובים.

אמי היתה עקרת בית ואבי טרקטוריסט בסיני ואחר כך, עבר לעבוד בעירית ת"א במחלקת הגננות והשתילה ובנוסף עבד בחנות פרחים כשזרן פרחים.

אבי מאד אהב ופינק אותי. כל דבר התייעץ איתי ואני הייתי הקובעת בשבילו. זה עצבן מאוד את אימי עד כדי קנאה. בנוסף אהבתי מאוד לשמוע את ספורי הילדות של אבי בעקבות השואה.

כילדה למדתי לנגן באקורדיון, התאמנתי כמעט כל יו וניגנתי היטב.

כחיילת הייתי בחיל מודיעין – האירוע שהכי זכור לי היה הפיגוע בקו 300 ואז נאלצתי להשאר בבסיס כמעט חודשיים בלי לראות את הבית.

אהבתי את שירותי הצבאי ואת תפקידיי ביצעתי בצורה הטובה ביותר.

את בעלי הכירו לי חברים. היתה הצעת נישואין ישירה אחרי 3 שבועות. התחתנו בשנת 1980. אחרי 14 שנות נישואין ו- 2 ילדים, התגרשנו.

כיום, אני מאושרת וגאה במשפחתי. אנחנו אוהבים לטייל ולבלות יחד.

המשפט בו אני מאמינה ואותו אני נוהגת לומר למשפחתי הוא:  החיים הם מסע אחד ארוך ואם תתאהב במסע תוכל להיות מאוהב לנצח!

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.