מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים הטובים

נופשים
אלזה בצעירותה
מילדות להתבגרות, מעלייה להתיישבות

שמי אלזה אורבך לבית כהן (שם נעורי). נולדתי במרוקו בחג הסוכות בשנת 1949, בת בכורה להורים סלומון ורנה כהן. יש לי 3 אחים: ליאור, יוסף ודן. עברה עלי תקופת ילדות נפלאה ובגרות עטופה באהבה. נהגנו לבלות בחופשות הקיץ (אצלנו במרוקו אלה היו 3 חודשים של חופשה) במחנות קיץ במרוקו וגם בצרפת מאחר ואבי, שגם היה מורה ומחנך, נבחר להיות אחראי על קבוצות בני נוער. כך שנסענו ובילינו הרבה, ונחשפתי להמון מקומות, אנשים ותרבויות שונות ומגוונות. חשוב לי לציין כי בזמנו לגדול ולחיות במדינה מוסלמית כמו מרוקו, בניגוד למדינות מוסלמיות אחרות,  היה עבורנו היהודים חיי דו קיום ושיתוף פעולה עם המוסלמים, וזאת בזכות המלך, מוחמד השני, שאהב מאוד  את יהודי מרוקו, כיבד  אותם, דאג להם וברבות השנים כשהוא היה על ערש דווי ציווה על בנו/יורשו, המלך חסן השני, להמשיך בדרכו לדאוג לנו.
 
למדתי בביה"ס היהודי-דתי אליאנס במקנס, עיר הולדתי. מאחר ובזמנו לא הייתה קיימת במקנס כיתה י"ב במסגרת דתית, נשלחתי לעיר קזבלנקה לפנימייה דתית (וזאת מפני שגדלתי בבית מסורתי-דתי), כך שלמעשה מצאתי את עצמי בגיל 17 מתנתקת ממשפחתי. ההתחלה הייתה קשה אבל בהמשך זאת הייתה בשבילי חוויה מעניינת וגם מהנה. עוד משחר ילדותי ספגתי בבית  את הכמיהה והרצון של הורי להגשים את החלום של כל יהודי הגולה – וגם שלנו – לעלות לארץ ישראל. הורי היו מאוד ציוניים ואבי נהג לומר שהוא  יעשה את העלייה שלו לארץ ויגור בירושלים – עיר הבירה/עיר הקודש, אבל קודם הוא רצה לדאוג לי כנערה מתבגרת ולדאוג לעלות אותי ארצה ושבהמשך המשפחה תצטרף  אלי.
 
בשנת 1968 לאחר מפגשים סודיים עם נציג מטעם הסוכנות היהודית החל התהליך לקראת עלייתי ארצה עם קבוצת בני  נוער (זה התהליך שהיה נהוג בזמנו) וכך אבי  הגיע קודם לבד לארץ על מנת לסדר לי מגורים ולימודים, בעזרתה של הסוכנות היהודית, וגם לדאוג למשפחה ולהכין את כל הסידורים לפני עלייתה. בזמנו וכן גם היום הסוכנות היהודית דאגה ולקחה על עצמה לממן חלק מהוצאות המגורים והלימודים  לסטודנטים צעירים עולים חדשים. אבי דאג לעבודה בשבילו והיה לו חשוב להמשיך לעסוק בחינוך וכן מצא עבודה בביה"ס רנה קאסן בירושלים, סמוך לגבעת התחמושת,   וגם  לקנות דירה בשכונת רמת אשכול שבזמנו אחרי מלחמת ששת הימים בשנת 1967 הייתה בחיתוליה ובתהליך בניה וכל המשפחה חששה וניסתה לגרום לאבי לשנות את דעתו ולחפש שכונת אחרת יותר מפותחת  אבל אבי היה נחוש בדעתו ואמר: "רק כאן אני רוצה להתחיל בחיים חדשים בארץ הקודש ובעיר הקודש". 
 
בסוף יוני 1968 בסיום בי"ס תיכון הגעתי לארץ  מטעם הסוכנות היהודית עם קבוצת  בני נוער דרך צרפת ובהמשך לארץ. ביום קיץ חם הגענו בלילה  לעיירה "כרמיאל" ותגובתי הראשונה הייתה: "אוי, לאן הגעתי, לסוף העולם" כי בעצם בזמנו לא היה שום דבר בכרמיאל, רק כמה בניינים וזהו… העיר הייתה עדיין בחיתוליה ורק החלו לבנות אותה ולהתיישב בה, אבל לאחר חבלי קליטה מהירים יחסית חוויתי חוויה עוצמתית  וגם מרגשת והחשיפה לתרבות ומנטליות שונה שלא הכרתי עד אז גרמה לי לרצות להשתלב בתוכה ולהיות חלק ממנה. למדתי באולפן לעברית לתקופה של  שלושה חודשים, כשלמעשה היה לי הבסיס לשפה העברית עוד מביה"ס שבו  למדנו עברית כשפה שנייה, כך שידעתי לקרוא ולכתוב, רק לא לדבר.
 
לאחר כ-3 חודשים  בעיר כרמיאל עברתי לגור, בעזרתה של הסוכנות היהודית, בבית מלון כרמליה במרכז העיר חיפה  שהוכשר במיוחד לקליטת נוער ונרשמתי לאוניברסיטת חיפה ללימודי מכינה לעברית לתקופה של שנה. באותה תקופה אפשר להגיד שחייתי לבד אבל הייתה לי משפחה באשדוד, אחות של אבא שלי, וכל סוף שבוע הייתי מבלה אצלה והיה לי ממש כיף להיות עם בנות דודות שלי (חמש בנות דודות ובן דוד אחד) פחות או יותר בגילי. כך שהשנה הראשונה כעולה חדשה בישראל הייתה חוויה נעימה למרות הגעגועים להורי ולמשפחתי. אבל עצם היותי לבד בגיל 18 גרם לי להיות עצמאית מאוד ולדאוג לעצמי. אני רוצה להוסיף ולציין כי כשעליתי ארצה הייתה לי בראש מחשבה אחת – שאני פה בישראל רוצה להכיר בנים ישראלים "צברים", להתחכך עם המנטליות הישראלית ולהתחתן רק עם בחור ישראלי וכך באמת קרה.
נישאתי לפני ארבעים שנה לגבר ישראלי "צבר" ואפילו קוראים לו  ישראל. אנחנו מתגוררים בזכרון יעקב – עיר הולדתו של בעלי – ויש לנו שלושה ילדים וחמישה נכדים, כשנועה נכדתנו הבכורה לומדת בכיתה ז' בביה"ס "ניל"י" בזכרון יעקב, בית ספר שבו  למד גם בעלי (סבא של נועה) וגם בתי הבכורה (אמא של נועה). השנה בזכותה של נועה נחשפתי ואני משתתפת בפרויקט רב דורי שהינו פרויקט כלל ארצי. אני נהנית ליטול חלק בפרויקט זה ועוד יותר ללמוד עם נכדתי נועה, שהינה נערה מדהימה ומסבה לי נחת רוח ואושר גדול.תמונה 1
     אלזה בצעירותה

מילון

מנטליות
תרבות ואורח חיים

ציטוטים

”רק כאן אני רוצה להתחיל בחיים חדשים בארץ הקודש ובעיר הקודש“

הקשר הרב דורי