מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים הטובים בפרס…

סבת'וש מלכה עם לינוי בת שנתיים
אימא היקרה עם אחותי ציפי ואנכי בצעירותנו
חייה של מלכה זלכיאן

שם אמי סלטנת מהמקור סולטן – מלך פרס. כאשר עלתה ארצה שמה שונה למלכה. אמי נולדה בשנת 1923, כך מצוין בתעודת זהות שלה. השנה אינה מדויקת, כאשר אמי ובני משפחתה עלו ארצה אחיה הגדול הוסיף מספר שנים נוספות כדי שלא יגייסו את אמי ואחיותיה לצבא ישראל.

אמי נולדה בשיראז, עיר בפרס. לאמי היו 6 אחים, רק אח הקטן נשאר בחיים, ורובם נפטרו זיכרונם לברכה. משפחתה של אמי חיו ברמה מאוד גבוהה  והם חיו חיי עושר בשיראז. אביה של אמי – רחמן היה קבלן בניינים, רוב שנות חייו למד תורה וגמרא, הוא היה דתי.

סבא של אמי – שמו מאיר היה אספן חפצים יקרי ערך ועתיקות. הוא עסק במסחר ואנשים עשירים ומכובדים מכל קצות פרס היו מגיעים אליו לרכוש חפצים יקרים ועתיקים. סבא רבא השכיר ליהודים מקום ללימוד תורה וישיבה לתלמידים. היו לו חניות רבות ושטחי אדמה רבים. כל הרכוש הרב שהיה ברשותו נלקח ע"י השליט חומייני.

לסבא מאיר צמחה שן כשהיה בערך בגיל 100, מקרה זה מאוד נדיר ביותר, לכל צדיק ומאמין קורה מקרה מיוחד. הוא נפטר בגיל 110, כאשר חזר ביום שבת מבית הכנסת, הוא חש כאבים בלב ומת במקום. סבא מאיר היה איש מוכר ומכובד בפרס.

בתקופת השאה ששמו היה מוחמד ליהודי פרס היה טוב. מערכת היחסים בין היהודים למוסלמים הייתה טובה מאוד, הם חיו בשכנות טובה ונעזרו אחד עם השני.

לאחר מותו של השאה מוחמד עלה לשלטון בנו ששמו היה פור, הוא המשיך את דרכו של אביו, הוא דאג ליחס הגון וטוב ליהודים. הוא נתן ליהודים חופשיות לעבוד, ללמוד ואף כיבד את דתם .

למרות מערכת היחסים הטובה שהייתה ליהודים תקופת השאה, משפחות יהודיות רבות פחדו לשלוח את הבנות ללמוד בבתי הספר, הוריהם פחדו מהתבוללות ומנישואים עם גויים ובעיקר פחדו ממקרי אונס כלפי הבנות. הבנים היהודים יצאו ללמוד אצל רבנים ובבתי מדרש, הבנים יכלו ללכת ללמוד גם בבתי ספר. אמי מאוד רצתה ללמוד, אך הוריה אינם אישרו לה לצאת ללמוד והיא נאלצה להישאר בבית  ולעזור בתחזוקת בית ההורים.

אמי סיפרה שתקופת ילדותה בפרס הייתה טובה וכיפית, היא הבת המועדפת על הוריה, הייתה ילדה טובה וממושמעת. היו לה זיכרונות חיוביים מעיר הולדתה ומתקופת ילדותה.

אימא מלכה המדהימה והמיוחדת 

תמונה 1

המצגת של סבת'וש מלכה 

הזוית האישית

יחיא גילה: התרגשתי מאוד מתהליך תיעוד סיפורה של אמי האהובה.

מילון

עיר שיראז
היא עיר בדרום-מערב איראן, שממוקמת למרגלות הרי הזגרוס. היא אחת הערים הגדולות באיראן. בשנת 2009 מנתה אוכלוסיית העיר 1,455,073 תושבים. העיר מוזכרת בלוחות חמר מעילם, שמתוארכים לשנת 2000 לפנה"ס בקירוב, ונמצאו ביוני 1970 בעת חפירות בפינה הדרום מערבית של העיר. הלוחות, שנכתבו בעילמית מזכירות עיר בשם "טיראזיס". שם זה הפך בפרסית עתיקה ל/širājiš/. לאורך ההיסטוריה הייתה העיר מרכז מסחרי אזורי, והיא שימשה מספר פעמים כבירה ראשית או כבירה מחוזית. בשנים 1781-1750, בתקופת שושלת זאנד, היא שימשה כבירתה של פרס. כלכלתה של העיר נשענת על גידולי גפן, פירות הדר, כותנה ואורז בסביבתה. העיר מפורסמת בזכות הגנים המרובים (למשל גן אראם) ובזכות עצי הפרי הפזורים בה. כן היא נחשבת כ"עיר המשוררים, היין והפרחים".

ציטוטים

”"קחי עד שיהיו לך ילדים..."“

הקשר הרב דורי