תקופת
ההסתגלות בארץ וגיוס לצבא – עליתי לארץ בתחילת 1965. דודי שהיה כבר ותיק בארץ עזר לנו להיקלט
ולהשתכן בשכונת "מחנה דוד" שבחיפה. נאלצתי לעזור בכלכלת הבית ועבדתי
בסבלות בהעמסת אניות של ארגזי פרי הדר, עד שהוצע לי ללמוד עברית באולפן קיבוץ
"שדה נחמיה" בגליל העליון בתנאי פנימייה בו הכלכלה הייתה מובטחת. בקיבוץ
עבדתי בפלחה: בהעתקת קווי השקיה בשדות, במפעל לאספסת וכעבור כ- 6 חודשים התגייסתי לצה"ל והתנדבתי לגולני.
1966 – ביום הגיוס
שירתתי בגדוד מכמ"ת 334, שם גם השתתפתי בתכנית ללימוד עברית לחיילים
עולים חדשים.
נפצעתי במלחמת ששת הימיםתמונת שרידי הזחל"מ שלי – צוות מספר
1 לאחר הפיצוץ והשרפה ביום האחרון של המלחמה 10 ביוני 1967 בו מצאו את מותם מפקד
הצוות דוד הנדלר ז"ל, והטוען והיורה פסקל שלמה ז"ל . אני נשרפתי
והועפתי פצוע במרחק של כ 10 מטרים והתעוררתי אחרי יומיים בבית חולים שדה חירום
בקומת המרתף של בית ספר בקרית שמונה.
כאמור הפציעה הראשונה אירעה במהלך מלחמת ששת הימים וקבלתי צל"ש – תעודת הוקרה ממפקד חטיבת גולני אשר הוענקה לי אך היגיעה לכל צוות הזחל"מ.
הפציעה השניה במהלך שרותי הצבאי אירעה ב 1968 במארבים נגד חדירת מחבלים
לקיבוץ "נוה אור" בעודי משרת בפלוגה מבצעית בקורס מ"כים גולני בשבטה. משם עברתי להחלמה
בבית הבראה 3 בחיפה.
בתקופת ההחלמה בבית חולים רמב"ם היכרתי במרפאה הצבאית חיילת בשם, עפרה ישראל, אשר לימים הפכה להיותאשתי וסבתא לנכדיי.
לאחר הליך ההחלמה בחרתי להמשיך ולשרת במרפאה
צבאית ולא להשתחרר מצה"ל.
תוך כדי החלמה ואחרי
השחרור למדתי בטכניון בחיפה במגמה לבנין והנדסה אזרחית ובגמר הלימודים ב 1972
נכנסתי למעגל העבודה במשרדי תכנון וביצוע פרויקטי בניה מגוונים. כמוכן השתלבתי בחברות
קבלניות בתפקידי מהנדס בצוע ופקוח וניהול פרויקטים הנדסיים בארץ וחו"ל.
חוגגים אירועים…
ב 22 בספט' 1970 הקמנו בית בישראל.
ב 25 במרץ 1973 נולד בננו הבכור רן.
ב 11 בפבר' 1976 בתנו רותם מחייכת לעולם.
בכפר הנופש נביעות ב 1976 הגעתי למושב עובדים "נביעות" שבסיני עם
משפחתי: עפרה אשתי ושני ילדי, רן בן שלוש ובתי רותם בת שמונה חודשים. תפקידי היה
מנהל ומפקח על הקמת פרויקטים בבניה
פרטית ומבני ציבור בתחום המושב וכפר הנופש נביעות–נואיבה. כמו כן בכל תחום מרחב שלמה מטעם "החברה הממשלתית
לתיירות". בין היתר הרחבת כפר הנופש ב 40 יחידות נופש חדשות ובתחום המושב
הקמת בנין משרדים רב תכליתי מעוגל הנקרא "קומבינט". עפרה אשתי עבדה
כמזכירה של מרכז המשק והגזבר.
בסוף קיץ 1977 עזבנו את המושב היות שדיבורים על הסכם
השלום עם מצריים עצרו את כל הבניה במושב וחזרנו הביתה לחיפה כמעט מיליונרים…כפיצוי על הפינוי
מכוח הנסיבות קיבלנו מקדמה בסכום של800,000 שקל ישן מתוך סכום סופי של כ
5,000,000 שקל ישן. אחרי יומיים נדרשנו להחזיר את המקדמה היות שהמועד לזכאים לפיצויי פינוי
נקבע כ 30 יום לאחר מועד העזיבה שלנו. הרבה
אכזבה ועגמת נפש…אך המשכנו את חיינו עם מחשבות חיוביות לעשייה עתידית…
פינוי סיני
והפחד שהגמלים יאכלו לי את האוטו
ב 1978 השתתפתי בפינוי סיני לאחר חתימת הסכם השלום עם מצריים בשלב א' הנקרא "מבצע רימון". העתקנו את מחנות צה"ל ברחבי סיני מזרחה לקו
אל עריש – ראס מוחמד ושהיתי במהלך השבוע מחוץ
לבית. נסעתי לפקח על פרוק והעתקה של מבנים לוגיסטיים, חדרי אוכל ועוד …
קיבלנו רכב טנדר סוסיתא מתוצרת הארץ והוזהרנו לשמור עליו בפני הגמלים אשר עלולים לאכול ולכרסם את שלדת האוטו שהייתה
בנויה מפיברגלס (סיבי זכוכית משוריינים).
בלילות ישנו עם שמירה מפחד שלא יהיה
לנו עם מה לחזור הביתה בסופי השבוע. זה היה מצחיק ומפחיד …
במלחמת המפרץ – בחדר האטום
אחד מטילי "הסקאד" ששוגרו לעבר ישראל על ידי רודן
עיראק, סאדם חוסין, התפוצץ מאחורי ביתנו ברח' פרויד 43 בחיפה וגרם נזק לחלונות. האירוע
הניע אותי לחשוב על פתרון מיגון ייחודי מלבד "כסוי חלונות בניילונים"
כהמלצת פקוד העורף ב"מלחמת המפרץ הראשונה 1990".
הצעתי הייתה לחזק קירות ולמנוע קריסתם פנימה בזמן
פיצוץ טיל מחוץ לבית, ובכך לחסוך חיי אדם. על המצאה זו רשמתי פטנט, וקיבלתי אישור והמלצה של פקוד העורף
לבצוע שיפורי מיגון בבניה קיימת ישנה ב"שיטת סימקה".
ב 12 ביוני 1992 פורסמה כתבה בעיתון יתד נאמן אודות פטנט "חלת הדבש" בנושא – הצעות והמלצות לאמצעי מיגון לאחר מלחמת המפרץ הראשונה.
2013 – המשפחה המורחבת בטיול משפחתי בצפון
תומר נכדי מבקש
שארחיב ואספר על עסוקי באפריקה. להמשך קריאה…
תשע"ו – 2016
מילון
מכמ"ת מרגמה כבדה מתנייעת
ציטוטים
”...נמשיך לחנך את דור העתיד על מסורת חבורת הלוחמים האמיצים...“
פרטית ומבני ציבור בתחום המושב וכפר הנופש נביעות–נואיבה. כמו כן בכל תחום מרחב שלמה מטעם "החברה הממשלתית
