מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים בתל אביב לאורך הילדות

אני וסבתא מהיום הראשון
בקיבוץ הגושרים מצאנו את השלט.
תל אביב של פעם

נולדתי בתל אביב, בשנת 1951, וגדלתי בסמטת אלמונית בתל אביב. החיים שלי בשכונה היו צבעוניים. הסמטה כללה מבחר חנויות של כפתורים, חוטים, עגלות ילדים, מפעל לבגדי ים, קיוסק וסנדלר אחד. ובסמטה השנייה לידנו סמטת פלונית היה פסל אריה.

חנות הכפתורים היתה ממלכה שלמה של מגירות, מגירות של כפתורים, בשלל צבעים וגדלים. חנות החוטים היתה מגוונת לחוטים מלופפים בקונוס או בגלילים קטנים. חנות עגלות לילדים היתה בעצם של שני שותפים, אחד פולני בהיר והשני תימני שחור, אשר הסתדרו נהדר ביניהם. הם היו מקבלים עגלות ישנות ומתקנים וצובעים והופכים אותם לחדשים. מפעל בגדי הים היה מבקש מילדי השכונה לבוא ולדגמן. אז, אנחנו היינו דוגמני הילדים הראשונים. בעל הקיוסק היה גדול עם סינר גדול וחיוך רחב. מכר לנו גזוז בטעם חמוץ מתוק. והסנדלר היה מתקן את סוליות הנעליים, מדביק אותם, צובע את הנעליים ושר שירים ברוסית.

על פסל האריה היינו מטפסים ויורדים וחוזר חלילה.

בבוקר, קבוצת ילדים היתה הולכת לבית ספר דרך גן מאיר. הגן היה מלא בעצים וצמחים ובריכה עם פרחי נופר. על הספסלים בגן היו יושבים אנשים ונשים עם עגלות תינוקות.

אחר הצהרים היינו יורדים למטה לסמטה ומתחילים לשחק. קבוצות קבוצות של ילדים במגוון רחב של משחקי רחוב. כמו קלס, הנדס אפ, קרוב לקיר, גולות, 5 אבנים, שלום אדוני המלך ועוד.

לקראת הערב היו נשמעות קריאות מהמרפסות בשלל שפות כאשר ההורים היו קוראים לילדים לעלות הביתה. וכמו בכל בית היו הולכים להתקלח ולאכול ארוחת ערב יחד עם ההורים. סביב השולחן היה מתנהל שיח על הרפתקאות היום ובסיום השיח הליכה לשינה.

אני סיפרתי בגלל הילדות המאושרת שהיתה לי בשנות החמישים.

המסר: גם לפני הרבה שנים היה כיף לגדול במדינת ישראל.

והמסקנה היא: שגם לפני הרבה שנים שיחקו, השתובבו ונהנו כמו היום במדינת ישראל. היא המדינה שלנו.

הזוית האישית

נועם רביד: אני הייתי רוצה לאחל לסבתא שאני רק רוצה להמשיך לבלות איתך. היה לי מאוד מהנה איתך בכל המפגשים של תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

אימום עץ
מרחיב נעליים

ציטוטים

”"לחייך הרבה"“

הקשר הרב דורי