מאגר סיפורי מורשת

בתיה נולדה בשנת 1940, בעיר תוניס שבתוניסיה. החיים בתוניס לא היו כל כך פשוטים, כיוון שהיו המון ערבים שהקשו על החיים שלנו, ולא אפשרו לנו לחיות בצורה נורמלית. למשל, אני שמאוד אהבתי ללמוד, לא יכולתי ללכת לבית הספר כיוון שהורי לא הרשו לי, משום שחששו שהערבים יציקו לי, וכך היה גם עם אחיי.

בעקבות החיים המתוחים בתוניס משפחתי החליטה לעלות לארץ ישראל. ובשנת 1957, בהיותי בת 17,  עליתי עם כל משפחתי, חוץ מאימי זיכרונה לברכה שנפטרה עוד כשהייתי ילדה ולכן לא זכתה לעלות אתנו לארץ.

עלינו לארץ ישראל באנייה, מטעם הסוכנות היהודית. המסע ארצה לא היה מסובך במיוחד והגענו בצורה בטוחה לארץ ישראל. כשהגענו התיישבנו בעיר חיפה שבצפון.

בארץ, המצב הכלכלי לא היה כל כך טוב. חיינו שבע נפשות בבית קטן וצפוף. אבי היה עסוק רוב הזמן בעבודתו, בכדי שיוכל לפרנס את משפחתנו, ואני הייתי צריכה לעזור בעבודות הבית ובטיפול באחיי הקטנים.

עברנו להתגורר במושב איתן, אני מאוד אוהבת את משפחתי ולכן רציתי לגור קרוב אליהם, בנוסף השכנות עם השכנים החדשים הייתה טובה מאוד.

בהמשך התחתנתי ונולדו לי ולבעלי ילדים מקסימים, אך לצערי בעלי נפטר לפני מספר שנים.

כיום המצב טוב מאוד, אני גרה עדיין במושב איתן יש לי ילדים ונכדים שבאים לבקר אותי.

אני מאוד אוהבת לבשל אוכל של העדה שלי, כמו קוסקוס וחמין, ובנוסף אני אוהבת לשמוע מוזיקה ערבית.

הזוית האישית

שרה ואור –  נהננו מאוד מהחוויה המשותפת שלנו עם בתיה, למדנו ממנה המון דברים, כמו העזרה שלה לאביה בגידול אחיה ועזרה בבית.