מאגר סיפורי מורשת

כשהגענו לארץ מלוב היינו משפחה של שש נפשות, בחודשים הראשונים גרנו בכל מיני מקומות זמניים עד שעברנו לגור בבית קבוע בנתניה שמספרו היה 470 ( אז לא היו שמות לרחובות) היום הכתובת נקראת רחוב עובדיה 10, בשיכון הותיקים בנתניה, שבו עד היום גרה אחותי עדה.

בשנים הראשונות לא היה בבית חשמל, ברחוב לא היה כביש, רק חולות, ולכן כמובן לא היה מקרר, לא כיריים לא טלפון ולא טלויזיה. אז איך חיינו אז? למשל, במקום מקרר היה ארגז מבודד שבו היינו מכניסים גושי קרח גדולים ולידם שמים את המזון שהיה צריך להישמר בקירור, פעם ביומיים היתה עוברת עגלה (עם סוס) שמכרה גושי קרח אנחנו כילדים רצנו אחרי העגלה וחטפנו את המשברים שהיו נופלים בזמן שבירת הגושים (זה היה הארטיק של אז!) (הערת הכותב: עד היום אנחנו אוהבים לאכול קרח הנכדים). ואיך היינו מבשלים? היו לנו "פתיליות", פתיליה זה מכשיר שבוערת בו אש חזקה המוזנת ממיכל נפט. איפה היינו משיגים נפט? פעם בשבוע היתה עוברת עגלה (עם סוס) עם מיכל גדול של נפט וכל המשפחה הייתה קונה נפט בפחים קטנים.

אם אין חשמל ואין טלוויזיה ואין טלפון מה היינו עושים בזמן הפנוי?

מרגע שחזרנו מבית הספר עד שעות הלילה היינו משחקים ברחובות (לא היו מכוניות כי לא היו כבישים), כדורגל היינו משחקים בשני שערים שסימנו באבנים כדור מסמרטוטים, היו לנו משחקים שיצרנו באצמנו כמו "שני מקלות", הקפות, ומשחקים רגילים כמו מחבואים, היו לנו גם משחקים שלא מוכרים כל כך היום: "חמור חדש", 7 אבנים, 5 אבנים, גולות, גוגואים ועוד … למשל "קלאס" היינו מציירים את המשחק בחול.

לכל בית היתה חצר גדולה שבה גידלו בדרך כלל עצי פרי אחד המשחקים בלילה היה להתגנב לחצרות של אחרים שבהם היו פירות בשלים ו"לפלח" אותם.

בבית שלנו היו לנו בהתחלה 2 חדרים בחדר אחד ישנו ההורים ובחדר השני כל הילדים יחד. בשנים הבאות נולדו 3 ילדים נוספים ובנינו חדר נוסף חדר הורים חדר בנים ( 5 ) חדר בנות ( 2 ) מיטות היו משותפות ודי צפוף לכן העדפתי להישאר בחוץ עד שעה  מאוחרת.

מיכל הנכדה שואלת: איך הייתם מתקלחים אם אין חשמל ואין דוד?

אמא שלנו הייתה מחממת מים בדוד מפח על הפתיליה וכל אחד היה מקבל דלי של מים חמים מערבב אותו עם מים קרים ומתקלח עם קופסא ( ממלאים מים ושופכים ) כמובן שבאותם ימים אין שמפו אין מרכך יש רק גוש סבון .

מיכל הנכדה שואלת: איפה למדת?

למדתי בבית הספר "תחכמוני" שהיה רחוק מאוד מהבית, כדי להגיע לבית הספר הייתי צריך כל יום, לצעוד מאות מטרים לתחנת אוטובוס, לנסוע בערך חצי שעה ולצעוד אל בית הספר מתחנת האוטובוס בעיר עוד שלושה קילומטר, בסך הייתי צריך בכל בוקר לצאת שעה וחצי לפני תחילת הלימודים (בדרך כלל הייתי מאחר!). אחרי הלימודים (בכיתה ו') הייתי הולך אחרי הלימודים לחנות של אבא שלי והייתי מוביל משלוחים עם אופניים, לפעמים הייתי רוצה לחסוך את דמי הנסיעה באוטובוס והייתי חוזר את כל הדרך הביתה ברגל (בערך שעה הליכה עם קיצור דרך השדות).

?מיכל הנכדה שואלת: איך הייתם מסתדרים בלי טלפונים מחשבים וטלוויזיות

אחרי שחיברו אותנו לחשמל, אמצעי התקשורת אז היה רדיו שבו היה אפשר לשמוע חדשות ושירים ואחת האטרקציות הגדולות היתה שקיבלתי רדיו טרנזיסטור קטן שבו היה אפשר לשמוע רדיו מה שנחשב אז ל"פלא" ,  אחרי כמה שנים חיברו אותנו לטלפון קווי, עם חוגה כמובן שלא היו מחשבים ולא אינטרנט וכל מה שהיינו צריכים לדעת למדנו מספרים (אנציקלופדיות). הקשר עם ההורים היה רק בערב כשחזרנו הביתה ואי אפשר היה להתקשר אלינו במשך היום. אחרי כמה שנים בנו בשכונה שלנו בית קולנוע אבל הכרטיסים היו יקרים עבורנו (היינו עניים) ולפעמים היינו מציצים בין התריסים של האולם מבחוץ כדי לראות "משהו" מהסרט.

מיכל הנכדה שואלת: איך הגעתם ללוב?

קצת היסטוריה רחוקה, לפני יותר מאלפיים שנה היהודים גורשו מארץ ישראל ופוזרו בארצות שונות כדי שלא יוכלו להתנגד ולילחם בצבאות הכובשים, הדת השלטת אז היתה הנצרות, ולפני 500 שנה בערך הכנסייה הקתולית החליטה להילחתם ביהדות ולנסות לאלץ את כל היהודים להתנצר ומי שלא הסכים עינו אותו, קראו לזה אינקויזיציה, בשנת 1492 החליטו הנוצרים בספרד לגרש את כל היהודים ורובם עברו לצפון אפריקה, אזור שהיה נטוש ברובו, וכך קמו שם הקהילות היהודיות של מרוקו, טוניס, ולוב, שם גדלה משפחתנו. אחרי מלחמת העולם השנייה והקמת המדינה, החל מבצע של העלאת היהודים לארץ, אבא שלי הסבא רבא של מיכל, היה נציג "הסוכנות" שאירגן את העלייה של יהודי לוב לארץ, ובגלל זה אנחנו עלינו אחרונים בשנת 1952 אחרי שכולם עלו.

מיכל הנכדה שואלת: באיזה מלחמות הישתתפת?

התגייסתי לצבא בשנת 1967 חודש לפני מלחמת ששת הימים כך שהייתי טירון ובמשך עמה חודשים העמסתי פצצות ותחמושת על משאיות. במלחמת ההתשה 1971-1973 הייתי "נמר" מפקד מוצב בתעלת סואץ, במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 הייתי כבר קצין ולחמתי בסיני במיצרי הגידי ובמעבר המיתלה. במלחמת שלום הגליל ב-1982 הייתי בלימודים באוניברסיטה והקפיצו שם הייתי מפקד מוצב לא רחוק מביירות, ב"מלחמת המפרץ", בשנת 1991, הייתי מפקד מחוז דן שחטף את רוב הטילים, אחרי מלחמה זו השתחררתי משירות סדיר בשנת 1993 ומאז ועד היום אני משרת במילואים בדרגת תת אלוף.

מיכל הנכדה שואלת: איפה גרתם ומתי עברתם ליבנה?

בהתחלה גרנו בנתניה בחדר שהיה בחצר של "סבתא טוני" אחר כך עברנו לגור במצפה רמון בגלל ששירתתי בבית הספר לקצינים, משם עברנו לגור בבאר שבע במספר כתובות, חזרנו לנתניה לדירה שלנו ברחוב אבו שדיד 18 ובשנת 1983 עברנו לגור ביבנה.

כשעברנו לעיר יבנה אימא הייתה בת שש והתחילה ללמוד בבית ספר חדש שנפתח בשכונה, בית ספר "מעיין" עד כיתה ג' ומשם בכיתות ד-ו' בבית הספר רמות וייצמן. אנחנו גרים עד היום באותו בית ברחוב השרון 81.

מיכל הנכדה שואלת: מה אתה יודע על ההיסטוריה של סבתא?

סבתא נולדה גם בלוב בתאריך 9.9.1949 ועלתה לארץ כתינוקת בשנת 1950, המשפחה שלה גרה במעברה "כורדאני" ואחר כך הם עברו לקריית חיים (מצפון לחיפה).

מיכל הנכדה שואלת: באיזו שפה דיברתם בבית?

למזלנו אבא שלי (סבא רבא של מיכל) היה מורה לעברית בטריפולי (שם הוא הכיר את סבתא טוני) ולכן דיברנו עברית בבית, אבל סבתא וסבא שלי לא ידעו עברית ונאלצנו לדבר איתם בערבית בניב טריפוליטאי, כך שלנעשה למדנו ודיברנו בשתי שפות.

מיכל הנכדה שואלת: איך אתה וסבתא הכרתם?

בשנת 1965 הם עברו לנתניה וקנו בית שהיה קרוב מאוד לבית של ההורים של סבא ( ההורים של סבא גרו ברחוב עובדיה 10 והם עברו לגור ברחוב עובדיה 8 ), עד היום אחות של סבא גרה ברחוב "עובדיה 10" ואח של סבתא גר ברחוב "עובדיה 8" סבתא רבתא שלי מצד סבא וסבתא רבתא מצד סבתא היו חברות טובות ולכן גם סבא וסבתא.  בשנת 1971 כשסבא היה בצבא (בקבע) הם התחתנו באולם שנקרא "בית זאב" הכיבוד לאורחים בחתונה היה כריכים שסבא ושתי המשפחות הכינו , כמובן שלא היה דיג'י או תזמורת, המוסיקה הייתה מקלטות.

מיכל הנכדה שואלת, מה מקור השם סמבירא?

השאלה הזו היא אחד הדברים שאנחנו מנסים לברר במשפחה במשך הרבה מאוד שנים.

השם נחום הוא נפוץ מאוד ולכן היה נהוג להוסיף שם משפחה נוסף (סמבירא) מה שהצלחנו לגלות זה שבאזור ניו-זילנד יש בית מלון בשם סמבירא במדגסקר יש אזור שנקרא סמביראנו ( אזור גידול קפה ויש גם גלידה בשם סמבירא (באשדוד) ויש גלידה בשם סמביראנו (ברשת וניליה) ויש שבט בקניה בשם סמבורו שהמשמעות שלו היא ציידי אריות. אבל מאחר וכל יוצא לוב מקורם ממגורשי ספרד, מצאנו בספרד מקום בשם סמבוריה ולכן אחת המחשבות היא שמקור המשפחה הוא מהמקום ההוא. יש גם שמן מפורסם בשם SEMBIRA בעל תכונות ריפוי, יש נהר SEMBIRANO ועוד צירופים שונים לשם המשפחה, ולמרות הכל לא הצלחנו למצוא את משמעות השם.

פנינו למספר בלשנים מפורסמים (כמו אבשלום קור) ואנחנו מקווים שבסיור בבית התפוצות נוכל לגלות פרטים נוספים.

מיכל וסבא יוסי בתכנית הקשר הרב דורי

הזוית האישית

מיכל: התכנית הייתה מאוד מהנה בשבילי, התקרבתי יותר אל סבא ושמחתי על האפשרות שניתנה להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי.