מאגר סיפורי מורשת

שמי מיקה בנבנישתי. סיפורי עוסק במעשה בשלושה ידלים:

בכיתה ד' עברתי עם משפחתי לרחוב מימון בנווה שאנן. בקומה שניה גרתי אני, בקומה שלישית גר דני, בקומה רביעית גרה נילי, כולנו הינו באותו גיל. דני ואני למדנו באותו בית ספר יסודי: תל-חי, שנמצא במרחק חמש דקות הליכה מביתי. נילי למדה בבית ספר אליאנס בשכונת הדר. בביתי היתה חצר גדולה, בחצר היה דשא ועליו היינו משחקים. מול הבית היה שדה ג-ד-ו-ל והינו מטילים יחפים בשדה. מכיוון שהיינו שלושה, לפעמים היינו רבים שניים מול אחד (זה לא תמיד היה אותו אחד שרבים איתו), אבל היינו משלימים מהר, בערך תוך יום.

חוויות מהחברות:

דני ואני כל בוקר הלכנו יחד לבית הספר. יום אחד רבנו, מריבה רצינית. למחרת עליתי לקרוא לו שיבוא לבית הספר איתי כי שכחתי שרבנו בכלל.. מקרה נוסף: ביום כיפור אחד ישנתי אצל נילי, שיחקנו במרפסת מאוחר בלילה ועשינו הרבה רעש. אבא של דני התעצבן מהרעש וצעק עלינו. למחרת בבוקר רבנו עם דני על זה.

עוד אני זוכרת שבכל חג סוכות היינו בונים סוכה על הדשא. בערב, כל הילדים שגרו בבלוק ישבו בסוכה וההורים היו מביאים אוכל לסוכה. כשסיימנו לאכול שלושתנו, היינו מסתובבים בשכונה, דופקים על דלתות ובורחים, עשינו את זה כל סוכות. עוד זכור לי שבכיתה ד' נילי ואני הצטרפנו לצופים בהדר, ודני בחר להצטרף לנוער העובד בנווה שאנן. הצטרפנו לשבט "משוטטי הכרמל". אל השבט נסענו באוטובוס ציבורי.

היינו שלישיה שכזו!

הזוית האישית

מיקה: אני מאוד גאה להיות שותפה בתכנית. מאוד כיף לי לספר לנכד שלי סיפורים מילדותי אני מרגישה שהתחזק בינינו הקשר שהיה קרוב גם ככה. אני מאחלת לנכד שלי שיישאר כמו שהוא, ושיישב קרוב כך שאוכל לחבק אותו.

הנכד יותם: אני חושב שזה נחמד שיש לי משימות לעשות עם סבתא שלי, אני מאחל לה כל טוב.