מאגר סיפורי מורשת

שמי נחמה רדיע לבית ברוך

נולדתי בראשון לציון בשנת 1944, אני דור שני בארץ. אבי נולד בשנת 1911 במושב סג'רה, כיום ידוע בשם אילניה. אמי נולדה בשנת 1922 בעיר תל-אביב.

מפאת מחסור בעבודה שהיה בארץ, אבי נאלץ לנדוד ממקום למקום וזאת כדי למצוא מקורות פרנסה. בין היתר הוא עבד בסנדלרות ובעבודות שונות. בין יתר המקומות בארץ הוא הגיע אף ליפו ובעקבות הפרעות שהיו במקום, הוא היגר לתל-אביב לשכונת כרם התימנים ושם הוא הכיר את אמי שהייתה בת 17 והוא בן 23.

מאחר ולאמי היה קול יפה היא נבחרה להצטרף ללהקת מחול בניהולה של הכריאוגרפית הראשונה בארץ בשם רינה ניקובה, בירושלים יש מוזיאון על שמה. בתכני הלהקה היו מוטיבים של פולקלור אתני, והלהקה הוזמנה על ידי הברון רוטשילד להופיע בפניו בלונדון וכן הן הופיעו באירופה. עם פרוץ מלחמת העולם הם נאלצו לשוב לארץ ואבי ואמי התאחדו ונישאו ועברו לגור בשכונת עזרה ובצרון, כיום רמת אליהו בראשון לציון, על שם אלי כהן המרגל שלנו בסוריה.

סבתא רבתא בשנת 1937 בפריס, במסגרת הופעות להקת המחול

ברמת אליהו לאבי היה חנות מכולת אשר שימשה בין היתר כמקום מפגש של כל תושבי השכונה. יש לציין כי בבית הוריי היה המקרר הראשון. כמו כן, הייתה לנו הטלוויזיה הראשונה בשכונה, ובערב היו תושבי השכונה מתאספים לצפות בטלוויזיה. מאחר שלא היו שידורי טלוויזיה בארץ נאלצנו לצפות מהתחנות הערביות השכנות. אמי הייתה אישה מאוד יצירתית ודומיננטית, בל"ג בעומר אמי נהגה לערוך מדורה גדולה ופקדה על  הילדים לאסוף נפט בקופסאות, על מנת להדליק את המדורה. רקדנו סביב המדורה, צלינו תפוחי אדמה וחילקו לנו ממתקים. בפורים אמי נהגה להתחפש  והתרימה לאיל"ן ואנשים תרמו כל אחד לפי יכולתו. בחג השבועות אמי ארגנה את חג המים בהשתתפות רוב תושבי השכונה.

בשנת 1950 ירד שלג כבד בראשון לציון והשמחה הייתה רבה ומאז לא ירד שלג.

תקופת ילדותי

נולדתי בראשון לציון בשנת 1944. אני בת שנייה לארבעה אחים, גדלנו בבית בין שני חדרים, בחדר אחד ישנו ההורים ובחדר השני הילדים. מאחר שאמי אהבה לארח, ביתנו היה תמיד מלא באורחים אשר גם ישנו מידי פעם על מזרונים ואו כל שני ילדים במיטה אחת. עד היום אנחנו מעלים זיכרונות מאותה תקופה. בילדותי לא הייתה טלוויזיה ואנחנו העברנו את הזמן שלנו במשחקים בחולות השכונה: בתופסת, מחבואים, מחניים ועוד…

מאחר ובאותה תקופה לא תמיד היו מים הלכנו דרך החולות לבית חרושת ללבנים, סליקט, ושם מילאנו מים בסירים, בקופסאות ועוד, אך בשל היותנו ילדים עד שהגענו הביתה נשפכו לנו מחצית מהמים. כמו כן, לא היה חשמל והשתמשנו בעששיות ובנרות, גם גז לא היה ואמי בישלה על פתיליה ופרימוס.  בחצר הבית היה לנו לול תרנגולות ובכל יום היינו הילדים אוספים את הביצים, מנקים את הלול ואת השוקת. בבוקר קרקור התרנגולים היה מעיר אותנו באופן קבוע. במלחמת השחרור אבי היה אחראי על שמירת ה"אפלה" בשכונה וליד הבית על עץ האיקליפטוס היה תלוי פעמון ואבי צלצל בפעמון כאשר הודיעו לו על מצב חירום.

בשנות החמישים היה צנע בארץ ולא היו מספיק מוצרי מזון לכל האוכלוסייה, הייתה מדיניות של קיצוב, שבבסיס תכליתו היה להגביל את הרכישה של מוצרי המזון, ולשם כך חילקו לתושבים תלושי מזון וכך היו קונים את המזון. לתקופה הזאת קראו גם בשם "הצנע" וכן אף בשם תקופתו של דב יוסף אשר היה שר האוצר.

תקופת בגרותי

בשכונה שלי היה בית ספר עממי אחד בית ספר ביל"ו ממלכתי דתי. השיבוץ לכיתות היה לפי גיל. לעיתים היו ילדים גדולים אחד מהשני בהפרש של שנתיים. עם סיום הלימודים עברתי ללמוד בתיכון בראשון לציון ולאחר מכן בשנת 1963 התגייסתי לצבא. בצבא הייתי פקידה ובין היתר הייתי פקידה גם במשרד מפקד הבסיס והיה לי הכבוד להיות במשרד המפקד בביקורו של הרמטכ"ל דאז יצחק רבין והדבר הזכור לי ביותר הוא צניעותו.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים כאשר הייתי כבר חיילת משוחררת ועבדתי במשרד של עורך דין בתל-אביב. כל יום הגעתי לעבודה וניהלתי את המשרד ובכך תרמתי את תרומתי למאמץ המלחמתי. זכור לי בימי המלחמה את העיר הגדולה תל-אביב שהיא כמעט ריקה מאדם וכן בערב הייתה ה"אפלה" כדי שמטוסי האויב לא יזהו את הערים.

בשנת 1972 נישאתי לסבא משה, אותו הכרתי כל ימי חיי מאחר וגדלנו באותה שכונה.

סבא משה גדל ללא אבא שנרצח בשנת 1958 על ידי פדאינים כיום נקראים מחבלים. יש לציין כי למרות זאת סבא אינו שונא ערבים ומאמין שאפשר לחיות בדו-קיום ורוצה שיהיה שלום.

בשנת 1973 נולד בנינו הבכור אבי והשמחה הייתה רבה. כשאבי היה בן ארבעה חודשים פרצה מלחמת יום כיפור. סבא התגייס לצבא והיה בצד הדרומי של המדינה ואני נשארתי עם אבי לבד בבית וכל הזמן היינו מרותקים לטלוויזיה לעקוב אחר הקרבות ולשמוע חדשות, גם בתקופה הזאת הייתה ה"אפלה" בלילה. באותה תקופה לא היו טלפונים שלא לדבר על פלאפונים וחיכינו לגלויות שנשלחו מהחזית עד היום יש לי גלויות בבית מאותה תקופה.

בשנת 1974 נולדה גליה אחות לאבי ובשנת 1979 נולדה אירית. כאשר הילדים גדלו אהבנו לצאת לטייל בארץ, ללכת לים ואהבנו להיות ביחד כמשפחה מלוכדת, ועד היום אנחנו אוהבים להיות יחד.

הזוית האישית

גפן: מאד מאד נהנתי לדעתי למדתי הרבה על דברים שלא ידעתי ועל התקופה שהיא הייתה ילדה ועל החגים המיוחדים שהם חגגו אני מאחלת לסבתי שתמשיך להיות מעניינת ותעשה מה שהיא אוהבת לעשות תמיד.

סבתא: מאד מאד נהניתי להעביר לנכדתי את קורות חיי ולשתף אותה בחויותי כילדה וכאימא צעירה אני מאחלת לה שיהיו לה חיים מלאים ומענינים באהבה רבה סבתא נחמה.