מאגר סיפורי מורשת

סבתי ומשפחתה עלו לארץ מטוניס בשנת 1958. היא ומשפחתה הגיעו לארץ באנייה. בהגיעם ארצה הסיעו אותם במשאית ליישוב מעלות שבצפון הארץ אשר בגבול לבנון. סבתי מספרת שמעלות היה מקום שומם ללא תנאים בסיסיים. למחרת בבוקר המשפחה נסעה לרמלה. שם התגוררה משפחתה של סבתי.

החיים ברמלה

סבתי התחתנה עם סבי יששכר ברמלה בחמישה עשר באוגוסט 1966 כשהייתה בת תשע עשרה. סבי וסבתי הם בני דודים, וההיכרות העמוקה ביניהם התחילה כאשר אביו של סבי יששכר, בא לבקר את אחיו שגר ברמלה, אביה של סבתי, וביקש את ידה ממנו לבנו יששכר. סבתי נענתה לבקשה, הם התחילו לצאת, התאהבו זה בזו, ואחר כך התחתנו. היא עברה לגור בבאר שבע מאחר ובן זוגה היה באר שבעי. היא התחילה לעבוד בבנק ה"בינלואמי". מספר חודשים אחרי החתונה, לאחר שהבנק גילה שהייתה בהריון בחודש רביעי היא פוטרה מאחר שבאותה תקופה היה אסור להעסיק נשים בהריון. באותה תקופה פרצה מלחמת ששת הימים, ובעלה המשיך את השרות הצבאי כחודשיים לאחר המלחמה.

לאחר תקופה זו בעלה  חזר הביתה, ובחודש נובמבר נולד בנה הבכור משה (שהוא אבא שלי). סבתי מספרת שלידתו הייתה מאוד קשה עד שיצא לעולם. בסוף חודש תשיעי סבבתי גרה בבית הוריה, ופתאום ביום חמישי אחר הצהריים קרה לה אירוע לא נעים. היא החלה לדמם, ולכן הוזעקה דחוף לבית החולים. בבית החולים ראו מצב חריג וקשה לקראת הלידה. באותה תקופה לא נהגו לנתח ניתוחים קיסריים בשכיחות גבוהה, ומכיוון שהמקרה של סבתי היה חריג מאוד הוחלט לעשות לה ניתוח קיסרי, אבל לפני הכניסה לניתוח הגיעו מספר רופאים נוספים, ובדיון בניהם הוחלט שהיא תלד בלידה רגילה.

בדיעבד, סבתי הבינה שקרה לה נס, משום שבמקרה שלה היא והתינוק יכלו למות. במשך השנים סבתי ילדה  שלושה בנים נוספים: אבי, שפריר ואוהד. כשבנה הבכור משה היה בן שנה התחילה לעבוד כפקידה בבנק "אוצר החייל". עם השנים התקדמה בעבודה, ומילאה תפקידים שונים בה. בגיל 64 סבתי פרשה לגמלאות. לאחר הפרישה עברה סבתי לתל אביב מהישוב "להבים" בו התגוררה שלושים שנה, ולאחר שהייתה מבין חלוצי הקמת היישוב.

סבתי מספרת עוד על אירוע דרמטי וקשה שקרה לה ולכל המשפחה. לפני שנה וחצי באופן פתאומי ולא צפוי בעלה, סבי יששכר, נפטר בגלל התקף לב.

המאכל הכי טעים שסבתא מכינה: אחד מהמאכלים המסורתיים שאוכלים במהלך השנים במשפחתי הוא קוסקוס. אצל סבתא נוהגים לאכול קוסקוס בצהרי יום שישי. סבתא מצד אימא שלי מכינה גם קוסקוס חלבי. בעבר במשפחה של סבתא רבתא שלי, מצד אימא היו נוהגים לאכול קוסקוס בשרי בחגים, והוא נחשב למאכל לא יומיומי. כיום הקוסקוס הפך להיות מאכל יומיומי, ואוכלים אותו גם באמצע השבוע, ולא רק בימים מיוחדים. סבתא מצד אבא שלי שנולדה בטוניס מספרת שהמקור של הקוסקוס הוא מטוניס. היא מספרת שהמאפיות בטוניס היו סגורות בימי שלישי, ולכן נאלצו להכין קוסקוס ביום שלישי. בארץ מכינים קוסקוס לרוב ביום שישי ולא בימים אחרים.

הזוית האישית

עדי: במהלך חקר השורשים שלי עם סבתא שלי מצד אבי נהניתי לשמוע את הסיפורים השמחים, לצד הסיפורים הקשים שחוותה סבתא שלי בחייה. בזמן שישבתי עם סבתי הבנתי יותר לעומק את חייה ואת הזיכרונות שלה. בנוסף הרגשתי ש"הישיבה" אתה על הסיפורים האישיים שלה, לימדה אותי המון על סבתי ובכלל על השורשים שלי וחיברה אותי אליהם. למדתי כמה חשוב שכל אחד יגיע לשורשים האישיים שלו על מנת לדעת מיהו, מאין הגיע. וכדי לחיות גם את עתידו. כדברי יגאל אלון: "אדם שאין לו עבר, אין לו הווה ועתידו לוטה ערפל". אני מאחלת לסבתי הרבה הצלחה ואושר, שתמשיך לעשות רק את מה שהיא אוהבת, ושתמשיך ליהנות מהחיים.