מאגר סיפורי מורשת

שמי הפרטי הוא יצחק.  נקראתי כך על שם סבא של אמי (ברוסיה קראו לי איציק).

שם משפחתי הוא אלישע, אך השם במקור הוא גרינברג. הסיבה לכך היא  שכאשר אבי נולד, סבו של אבי הלך לרשום אותו במשרדי הממשלה, וכאשר שאלו אותו מה שם המשפחה של התינוק (אבי) הוא חשב ששואלים אותו מה שמו הפרטי שלו עצמו ושמו הפרטי היה אלישע… לכן התבלבל.

 

נולדתי בתאריך 24.1.1937 ברומניה בכפר ששמו שילופצה, על יד העיר צרנוביץ', אך בשנת 1940 האזור כולו נכבש על ידי הצבא האדום של ברית המועצות. עליתי מהעיר לבוב בתאריך 8.11.1973 ולמדתי בבית הספר לרפואה ברוסיה. בבית הוריי נהגו לדבר יידיש ורוסית.

 

במשפחתי היינו בסך הכל שלושה אחים. יש לי אח צעיר ששמו מונייה וגילו 73. כמו כן יש לי אחות קטנה ששמה אנה וגילה 65. הבית בו גרנו היה בעל קומה אחת, מאוד גדול. היה בו מרתף ענק שהיה בו קריר בקיץ וחמים בחורף. במרתף זה אחסנו את הפירות שלנו, הריבות ושאר מוצרי החלב. הייתה לנו חצר גדולה עם עצים רבים, ושם בנה סבי בית כנסת. היחסים בין הגויים היו טובים מאוד. אני עצמי למדתי בבית הספר הממלכתי. חלק מחבריי נספו בשואה וחלקם על ידי הצבא האדום.

 

זכור לי כי כאשר מלאו לי 13 שנים, בשנת 1950, הוריי מאוד רצו שאעשה בר מצווה כפי שצריך ושלחו אותי אל רב זקן מאוד. בילדותי נהגתי גם לשחק כדורעף, לשחות ואף עסקתי באתלטיקה קלה. קראתי ספרים של פושקין, צ'כוב ועוד. משפחתי שמרה על מצוות השבת והחגים.

 

כאשר התחילה המלחמה (השואה) לקחו את אבי לקזחסטאן, לעבוד שם במכרות. כאשר הגרמנים פרצו הם שבו אותנו ואילצו אותנו ללכת כל יום משמונה בבוקר ועד שבע בערב הליכה רצופה. לבסוף הגענו לגטו שנמצא במקום מרוחק מאוד מביתנו ונקרא בשם טרנזניסטריה. את האישור לעלות ארצה קיבלנו בדיוק ביום שבו התחילה מלחמת יום הכיפורים:  8.11.1973. יצאנו מברית המועצות ברכבת, נסענו דרך צ'כיה, משם לוינה, ולשדה התעופה. התיישבנו באולפן ליד קיבוץ כפר החורש, ולמרות הקשיים הרבים הסתגלנו לתנאים בארץ והיה לנו טוב! 

 

אבי לצערי הרב, נחלש מאוד כתוצאה מהעבודה במכרות, הוא נפטר בשנת 1973.

לאמי קראו אסתר בת יוסף אלישע. היא נפטרה בשנת 1977.