מאגר סיפורי מורשת

סבתי הגר סיפרה על חייה בקיבוץ. היא נולדה בקיבוץ מעוז חיים בשנת 1948, מהרגע שהייתה תינוקת היא גרה בבית ילדים, שם הילדים אוכלים, לומדים, משחקים, ישנים ועוד. היא סיפרה שהם ראו את ההורים שלהם לשעה וחצי ביום ואז בשעה 8 היה כיבוי אורות וכולם היו הולכים לישון. הייתה משגיחה אחת שעברה בין כל החדרים כדי שאם ילד בוכה היא תוכל לעזור לו אך במצב ששני ילדים היו בוכים באותו זמן, היא טיפלה בילד אחד והשני בכה עד שהיא עברה לעזור לו.

כשסבתי הייתה בת שנתיים וחצי החדר של ההורים שלה היה על יד נחל ובאחד הימים היא הוציאה את הבובות שלה וזרקה אותם למים. לאחר מכן קפצה למים אחרי הבובות. למזלה הרב עבר בדיוק במקום איש אחד מהקיבוץ שהציל אותה מטביעה.

בילדותי

סבתא שלי סיפרה שהייתה לה אחות בבית הילדים והיא אמרה שכל פעם שהיא בכתה היא רצה מהחדר שלה לחדר של אחותה. בבית הספר שלהם הם היו לומדים עד 11:45 בערך ואז היו מעבירים אותם לבית הילדים. הם היו משחקים, עושים שיעורי בית עד שבשעה 16:00 ההורים שלהם היו מגיעים ובשעה 19:00 ההורים היו אומרים "לילה טוב" והולכים. לא היו מכשירים טכנולוגים בכלל , הם שיחקו במקלות ואבנים.

כיום סבתא שלי בת 70, סבתא חושבת שבית ילדים זו חוויה נוראית וקשה שאינה מגיעה לאף אחד.

הזוית האישית

יפתח: במהלך המפגשים עם סבתי, למדתי הרבה על הילדות של סבתא שלי ועל אורח החיים בבית הילדים בקיבוץ. נהנתי לשמוע על עברה. סבתא התרגשה לספר על עברה וילדותה.

אני וסבתא בתכנית הקשר הרב דורי