מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1944 בקיבוץ גבעת חיים כמה שנים לפני מלחמת השחרור. הקיבוץ עסק בעיקר בענפי חקלאות. הרבה מהם היו בגידול בעלי חיים. הייתה רפת גדולה, לולים, דיר כבשים ענק, ואולי הענף המיוחד ביותר היה גידול סוסים עבור עבדאללה, מלך ירדן. בוקר אחד הגיעו העובדים לאורווה ומצאו אותה ריקה. בלילה הקודם גנבו את כל הסוסים הגזעיים שהיו בה. זה היה סופו של הענף והשיתוף עם ירדן. באורווה גידלו מאז רק סוסים לפעילויות הפנימיות של הקיבוץ. הסוס הכי יפה אותו אני זוכר היה גדול ובהיר ונקרא שבתון.הקיבוץ עצמו היה מוקף בכפרים ערביים, שהגדול מהם היה נקרא מנשייה שהוא היה על גבול הקיבוץ. והיחסים איתם היו דווקא טובים. הם באו כל יום לקחת מי שתייה מברז מיוחד בקצה הקיבוץ.

אנחנו גדלנו במה שנקרא חינוך משותף. גרנו בבתי ילדים ולא עם ההורים שלנו. כל המערכת היומית שלנו התנהלה בבית הילדים וסביבתו (לינה, ארוחות, מקלחות, לימודים). עם ההורים היינו מבלים את שעות אחה"צ בלבד, עד ארוחת הערב ואז חזרנו לבית הילדים. גרנו ממש בסביבת בעלי החיים, וזה היה יופי.את הארוחות אכלנו בגן. את האוכל הביא חבר קיבוץ, עם סוס ועגלה גדולה.תפקידו היה לעשות את כל ההובלות שנדרשו בקיבוץ.

גדלנו בתוך המשק החקלאי, יכולנו לטייל איפה שרצינו. לא היו מגבלות, מכוניות או כבישים. בנוסף לכך, היה לנו משק חקלאי שלנו. היינו לוקחים כמה חיות מענפי החקלאות, והיינו מגדלים אותם. למדנו איך לרכב על חמור וסוסים. החמורים שירתו אותנו להגעה לכל מיני מקומות. קראנו לאחד החמורים : "דה גול" על שם מנהיג צרפתי חשוב.

בילדותי, הקיבוץ שלנו היה בקשיים כלכליים. אמנם אוכל היה, מפני שגידלנו אותו בעצמנו. ליד הקיבוץ הייתה חלקה שבה גידלנו את כל הירקות. לכל ירק יש עונה. אני זוכר שהופיעו המלפפונים הראשונים בעונה, היה להם ריח נהדר. בחורף אכלו בעיקר גזר וכרוב. הרבה מאכלים כבר לא אהבתי לאכול כשגדלתי עקב זיכרון הילדות. לא היה בשר, אלא רק בחגים. בחג אכלנו עוף מטוגן. בבוקר היו נותנים לנו חצי ביצה. אבל כן היו מאכלי חלב שהכנו לבד. היו כאלה שהאמינו שהתרנגולות בקיבוץ מטילות חצאי ביצים.

היה לנו סנדלר שתפר נעליים. הם היו נראות כמו נעלי עבודה. אבל נתנו זוג פעם בשנתיים. היו נותנים לנו נעליים שגדולות מהמידה שלנו וכעבור שנה, כשהרגליים גדלו הסנדלר חתך את הנעליים בחלק של האצבעות כדי שלא ילחצו.

אחרי קום המדינה,מהשמיכות של הצבא הבריטי היו תופרים לנו שכמיות, מעילים עם קפוצ'ון ללא שרוולים עם חריצים דרכם אפשר היה להוציא את הידיים.זה היה אמור לחמם אותנו בחורף אך כשהיה גשם כל המים היו נספגים במעיל, והוא היה כבד, רטוב וקר.

בילדותי טיילנו הרבה בכל הסביבה. היו מקומות יפים מאוד, היו ביצות עם נרקיסים ופרחים מדהימים. הבוסתנים של הערבים היו מאוד יפים והם היו מוגנים בגדרות עם צברים. היינו לוקחים ענף ומשפשפים את  פירות הצבר כדי להוריד מהם את הקוצים הגדולים. אחר כך לקחנו מקל שבקצהו מחוברת קופסת שימורים פתוחה ובעזרתו חתכנו את הפרי והפלנו אותו לקופסה. בהמשך, גלגלנו את הפרי בחול וניסנו להוריד כמה שיותר קוצים. אבל תמיד נתקעו לנו קוצים קטנטנים, מציקים, בלשון.

הזוית האישית

אשר ונכדיו השתתפו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי במיזם תיעוד שבעים סיפורים שנערך בבית הספר ניל"י בזכרון יעקב לרגל שנת השבעים למדינה.