מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים בקולחוז וסיפור הקליטה שלי בארץ

אני ונכדי גל
תמונה מהקולחוז בשנת 1960
סיפור החיים של טטיאנה

שמי הוא טטיאנה מילמן, נולדתי בשנת 1955 באוקראינה. למדתי בבית הספר ובאוניברסיטה ועבדתי כמהנדסת במערכת קירור. עליתי לארץ בשנת 1997 עם משפחתי. בארץ למדתי עברית ועבדתי כטכנאית קירור ומיזוג אוויר. משנת 2000 אני עובדת כמרצה במקצוע קירור ומיזוג אוויר. במקביל אני אימא לשני ילדים וסבתא לשישה נכדים.

הסיפור בו ארצה להתמקד עוסק בעלייתי לארץ וקליטתי בה. נולדתי באוקראינה, בכפר בשם ׳בלי קמין׳ למשפחה חקלאית. היינו חלק מקולחוז בולשביק. במשפחה שלי היו הורים ושלוש אחיות. אבי היה טרקטוריסט ואימא הייתה רפתנית. אני הייתי הבת הבכורה, אבל אבא שלי תמיד רצה שיהיה לו בן, כי רצה שהבן יעזור לו בחקלאות ובתיקונים של הטרקטור. אני התחלתי לעזור לו ועם הזמן למדתי והכרתי את חלקי הטרקטור והכרתי את כלי העבודה. זו היתה הסיבה בגינה בחרתי ללמוד מקצוע טכני. ההורים שלי עבדו קשה מאוד בקולחוז וקיבלו גרושים. במיוחד אימא שלי. היא הייתה מתעוררת ב-4 בבוקר והולכת לעבוד ברפת, היא הייתה חולבת את הפרות וגם מאכילה אותם. תמיד אימא אמרה לנו ללמוד טוב בבית הספר כדי שלא נעבוד קשה. שמענו בקולה וסיימנו את בית הספר עם בגרות שלמה והמשכנו ללמוד בקולג'.

בזמן לימודיי הכרתי את בעלי ניקולאי

תמונה 1

בזמן הלימודים באוקראינה הכרתי את בעלי ואחרי שנה התחתנו. גרנו בכפר בבית בשכירות, בתנאים לא ממש טובים. נולדו לנו שני ילדים: בן ובת. גידלנו את הילדים והמשכנו גם ללמוד באוניברסיטה הפתוחה וגם לעבוד. החיים באוקראינה התחילו להיות קשים והחלטנו לעלות לישראל.

הבת שלנו לודה, שהיא גם אימא של גל, עלתה לארץ ישראל לבד בגיל 15 בתוכנית נעלה – 16. היא סיימה פה את 12 שנות לימוד וקיבלה בגרות טובה מאוד. היא אמרה לנו לעלות לארץ ישראל כי היא לא רוצה לחזור לאוקראינה. אז קיבלנו את ההחלטה. נחתנו בנמל התעופה בן גוריון בתאריך 9.11.1997, הגעתי יחד עם משפחתי, לא ידעתי עברית בכלל. ישר משדה התעופה לקחו אותנו לקריית מוצקין. שכרנו דירה ריקה וישנו על מזרונים. לאט לאט עזרו לנו אנשים לסדר את הבית, והתחלנו ללמוד עברית באולפן. כדי ללמוד עברית יותר טוב לא ראינו תוכניות טלוויזיה ברוסית וזה הצליח. בסיום הלימודים התקבלתי לעבודה כפועלת רגילה בבית החרושת. העבודה הייתה קשה והמשכורת מינימום.

הטרקטור בקולחוז

תמונה 2

כדי להתקדם בחיים הלכתי ללמוד קורס קירור ומיזוג אוויר. בסיום הקורס התחלתי לעבוד כטכנאית בקירור ומיזוג אוויר בחברת "פרידגיקור". באו תלמידים מהתיכון לעבור סטאז', נתנו לי אחד מהם כעוזר. לימדתי אותו טוב את העבודה, הוא אמר לי לבוא ללמד בבית הספר שלו. הלכתי לראיון עבודה והתקבלתי. מנהל בית הספר שאל אותי מי המליץ לי על מקום העבודה הזה. אמרתי שזה אחד מהתלמידים שלהם. הוא אמר שזו פעם ראשונה בהיסטוריה של בית הספר שהתלמידים מביאים את המורה.

התחלתי לעבוד כמורה, אבל עדיין לא ידעתי לדבר עברית טובה. אחד מהתלמידים אמר לי: "המורה, תלכי לאולפן ללמוד עברית". עניתי לו: "אני אלמד עברית, כדי שתלמד את המקצוע כמוני". כעבור שנה הגענו לבחינה ממשלתית והתלמיד הודה שאני אכן למדתי עברית, אך הוא לא למד מספיק את המקצוע. במשך 18 שנים לימדתי יותר מ-1,000 תלמידים ורובם עובדים במקצוע כטכנאים בקירור ומיזוג אוויר, אבל אני זוכרת את התלמיד הראשון שלי הכי טוב.

המשפחה

תמונה 3
משפחתי היום

הזוית האישית

גל: למדתי הרבה על העלייה של משפחתי ולמדתי מושגים חדשים. היה כיף לעבוד עם סבתא שלי.

טטיאנה: התוכנית מאוד חיברה ביני ובין נכדי, אהבתי להשתתף בה וחיכיתי לכל פגישה.

מילון

קולחוז
כינוי למשק שיתופי בברית המועצות. כחלק מתוכנית החומש של סטלין כפו שלטונות ברית המועצות על האיכרים, בתקופה המכונה "קולקטיביזציה", להתאחד בחוות חקלאיות שיתופיות, בהם הרווחים מתחלקים בין חברי הקולחוז. בניגוד לסובחוז, שהיה משק חקלאי בבעלות המדינה, חברי הקולחוז לא קיבלו משכורת קבועה אלא התחלקו ברווחיו ובתוצרתו. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”תמיד אמא אמרה לנו ללמוד טוב בבית ספר כדי שלא תעבדו קשה כמונו“

הקשר הרב דורי