מאגר סיפורי מורשת

סיפורי מתחיל מסבא רבא שלי שהיה סוחר מצליח באוסטריה. ופגש בהמשך את סבתא רבא ממרוקו. התחתנו ועלו  לארץ לעיר העתיקה שם נולדתי וגם גדלתי. את הלימודים התחלתי בבית הספר "לדוגמה". ושם שיחקתי עם חברי."חמש אבנים", "אלם סלם", ו"אלם בוליק" כשרצינו לשחק בכדור היינו ממלאים שק סמרטוטים ומשחקים ב"כדור הקפה". לאחר מכן המשכתי ללמוד בתיכון ועברתי לבית הספר אורט. 

 

 

כשהתגייסתי לצה"ל שירתתי בחיל השריון במכונאות טנקים. בתקופה מאוחרת יותר שהייתי בבית הכנסת ביום כיפור, נשמעה אזעקה ולפני שהבנו מה קורה התחילה ריצה המונית הביתה ושמענו ברדיו שהתחילה מלחמה וצבאות: מצרים וסוריה החלו בפלישה לארץ. ברדיו שודרה הסיסמה שלי לגיוס ואז התגייסתי לצה"ל ומיד ציידו אותנו בנשק.

 

בשעות הבוקר המוקדמות נתבקשנו להחזיר את הנשק מאחר וקיים מחסור חמור בצה"ל. במשך שלושת הימים הבאים העבירו אותנו לפיקוד צפון ומשם בהמשך לפיקוד מרכז(לגדה המערבית) ובהמשך לפיקוד דרום (לסיני). אחד המאורעות הזכורים לי ביותר,היה בפיקוד דרום כאשר נלחמנו בקרבות קשים. וזאת למרות הידיעה הברורה כי יש סיכוי שלא נחזור בשלום, למזלי חזרתי הביתה בשלום. תוצאות המלחמה הקשה שנכפתה עלינו השאירה בנו רושם עז שגרמה לנו למחשבות נוגות. עקב כך עלתה בי המחשבה כיצד לשנות דברים שישנו את איכות החיים במדינה.

עיקר תרומתי למדינה הייתה בנושא ההתנדבות ועזרה לזולת שבאה לידי ביטוי באימוץ מועדון ממילא על ידי אגף המכס שבו עבדתי ובו פעלתי כמדריך חינוכי. בהמשך יצאתי לקורס שבו למדתי הוראת נהיגה ובמסגרתו הדרכתי למעלה מעשרים שנה תלמידים לנהיגה נכונה דבר שגרם לי נחת רוח רבה כיוון, שתרמתי מכישרוני ומידיעותיי בשביל להציל חיים.

 

כרגע בחיי היום יום  אני דואג לקחת את המנהל שלי לשעבר אחת לחודש לצורך תספורת וכמובן לטיול קצר בסביבה מדי פעם. אני לא שוכח ולו לרגע את הנכדים והנכדות שגורמות לנו לסיפוק אין קץ. 

 

מלחמת יום כיפור: "מלחמת יום הכיפורים ל-24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף".

תשע"ה