מאגר סיפורי מורשת

סבתי ציפורה פרץ נולדה וגדלה עד גיל 15 בבוטושן, רומניה, בשם ציקה הרשקוביץ'.

היא גדלה בבית יהודי מסורתי (במידה וזה היה אפשרי בשלטון הקומוניסטי של רומניה) יחד עם הוריה חיים ורבקה הרשקוביץ' ואחותה בלה הצעירה ממנה בשש שנים.

היא סיימה בית ספר יסודי ברומניה והתחילה שם את התיכון אותו המשיכה וסיימה בארץ.

לאחר העלייה למדה בכיתה י' בנהריה בבית ספר מקצועי (מקצועות תפירה ופקידות).

בהמלצת מנהל בית הספר, מספר בנות בהן סבתי ניגשו למבחני קבלה למכינות פדגוגיות בבאר שבע. סבתי וחברתה צילה קויבסקי (לימים צילה דגן, הזמרת) התקבלו. בעקבות זה סבתי הגיעה נרגשת עם הוריה לבאר שבע, מרחק נסיעה ארוכה מנהריה (בערך 5 שעות נסיעה) שם גרו.

לסבתי הסתבר שהם הכיתה הראשונה של התוכנית הזאת, שבה לימודי י"א-י"ב וסמינר למורים ברצף. הלימודים התנהלו במסגרת פנימייה (כל תלמידי התוכנית התגוררו בפנימייה). רוב התלמידים בכיתתה של סבתי היו עולים חדשים שלא בשנתם הראשונה בארץ (כמו סבתי) או תושבי עיירות פיתוח*. הלימודים בפנימייה התנהלו משבע או משמונה בבוקר עד אחת, לאחר מכן הפסקת צהריים ומארבע עד שבע שוב לימודים.

"אציין במיוחד את שיעורי המנהלת שהייתה מורה ללשון", כך אמרה סבתי. כל שיעור לשון התחיל בכתיבת שיר מנוקד על הלוח, תחילה היא שרה אותו ואחר כך לימדה פתגמים, ניקוד, פעלים וכו' בעזרת השיר. לרוב היו אלה שירי ארץ ישראל ואת השיעור סיימה הכיתה בשירתם. המורה לספרות ולתנ"ך ניגנה באקורדיון והנעימה את הכיתה בנגינתה. אבל המשימה העיקרית של המנהלת, המורים והמדריכה החברתית של הפנימייה הייתה ליצור חיי חברה עשירים והרבה עזרה הדדית.

ערב אחד בשבוע, במהלך כל ארבעת השנים, היה בפנימייה חוג של ריקודי עם שבו התלמידים נהנו מאוד. כל יום שישי הייתה קבלת שבת לפני ארוחת הערב, שבה בכל שבוע השתתף אחד המורים או המנהלת עם משפחתו. לאחר ארוחת הערב החגיגית היה ערב ריקודים סלונים.

אבל לא רק "כיף" היה בפנימייה, אלה גם הרבה חובות. התלמידים ניקו את החדרים, הפרוזדורים והכיתות, הייתה תורנות חדר אוכל שבה עזרו התלמידים בעריכת שולחנות, פינוי שולחנות, שטיפת כלים ושטיפת חדר האוכל.

מסיבות החגים וסוף השנה היו מושקעות ביותר והיה בהן תוכן ומסר חינוכי. למשל, באחת ממסיבות פורים ארגנה המורה להתעמלות, שבקיץ לפני כן ביקרה באתיופיה, תחפושות ברוח השבטים של אתיופיה עם מוזיקה מקורית משם.

הביתה נסעו התלמידים פעם בחודש בסוף השבוע, ולאחר הנסיעה ביום ראשון היו לימודים רק אחר הצהריים. בנוסף, היו בפנימייה ובבית הספר עוד המון אירועים, חוויות, חוגים וכו', לדוגמה: מקהלה, טיולים שנתיים, סיורי יום, הליכה משותפת למופעים, הצגות, סרטים ולאחר מכן דיון בנוגע להם.

הזוית האישית

תמיד כיף לי להיות לצד סבתי, אני מאוד נהנית לדבר איתה ולבלות איתה. בזכות העבודה זכיתי בזמן איכות עם סבתי וזכינו להכיר זו את זו טוב יותר. העבודה קירבה בינינו עוד יותר, למרות שכבר חשבנו שאי אפשר להתקרב יותר ממה שהיה. אני מאוד שמחה על הזכות לעשות את העבודה ביחד עם סבתי ציפי, רוצה לאחל לסבתי המון בריאות והנאה ולהגיד לה שאני מאוד אוהבת אותה