מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים בעיראק מהעושר אל העוני

תמונה משותפת
עלייה לארץ ישראל
שכנה ערביה טובה

החיים בעיראק מהעושר אל העוני
כרמלה צופה מספרת את  סיפורה לניב:
נולדתי בשנת 1948 בעיראק בעיר בגדד. שמות הורי הם: יהודית (סביחה) ויצחק עובדיה. שמי הפרטי היה אמל. פרוש השם: תיקווה בישראל הוחלף שמי לכרמלה. יש לי עוד 4 אחים ואחיות: רינה, שאול, גילה וזהבה. אני הרביעית מבין חמשת האחים.
 
בעיראק גרנו בבית גדול עם חצר גדולה והרבה חדרים. המצב הכלכלי היה מצוין והיו לנו משרתים, החיים שלנו היו טובים. לאבי יצחק היה עסק עצמאי לחליפות יוקרה לגברים. יחסים טובים ושכנות טובה עם הערבים .
 
עד שבשנת 1948 כשהכריזו על מדינת ישראל, מצבנו בעיראק השתנה הערבים התחילו להתנכל ולהציק ליהודים. הם היו מקללים מקנטים את הילדים שהלכו לבתי הספר, החיים החלו להיות קשים. בהתחלה זה הורגש רק בכפרים ואחר-כך חלחל לערים הגדולות. היהודים הרגישו את השנאה שהופנתה כלפיהם הם פחדו להסתובב ברחובות, זה התבטא ביחס עוין ליהודים באלימות מילולית ופיזית. הערבים החלו להתפרע ולהשתולל לפרוץ לבתים ולגנוב מכל הבא ליד. לכן בלית ברירה, בשנת 1951 החלטנו לעלות לארץ ישראל. עד מועד הטיסה המצב החמיר והיינו בסכנת חיים, הבית נלקח מאיתנו וכן גם כל הרכוש והזהב , שכנה ערביה טובה הכניסה אותנו לביתה , והחביאה אותנו עד ליום העזיבה מעיראק.
 
החגים במשפחתי
החגים בעיראק היו מאוד מיוחדים, גם בהרגשה הביתית וגם באווירה ובניקיונות. הרחובות היו מוארים ומקושטים, בבתי הכנסת נשמעו התפילות כשירה עם מנגינה וארוחות החג בראש השנה ובפסח, היו חגיגיות במיוחד. בחג פורים האחיות התחפשו למלכות הלילה, הירח, הכוכבים, והשלג. אחי התחפש לקאובוי. 
 
גם לאחר שעלינו לארץ ישראל הייתה חשיבות רבה לשמירת המצוות בחגים בדייקנות וברצון לקיים את כל מנהגי החגים,ואת כל מה שמאפיין חג וחג עוד מימיי ילדותינו בעיראק. זכור לי במיוחד שבליל הסדר על פי מנהג יהודי עיראקי היו קושרים את האפיקומן עם מטפחת לגב הילד הצעיר במשפחה. בטקס זה כל הילדים היו יוצאים לכניסת הבית,  דופקים בדלת, כשהמבוגרים היו פותחים את הדלת, הם שאלו את הילדים : " מאיפה באתם?"  
והילדים ענו : "ממצרים"  
המבוגרים: "ולאן אתם הולכים?"  
הילדים ענו: "לירושלים."
ועד היום אנו מקיימים טקס זה!
 
העלייה וההתאקלמות בארץ ישראל
הגענו לארץ ישראל חסרי כל. התחלנו שוב את חיינו במעברות שם גרנו בבתים מפח, ישנו במיטות שהיו  עשויות פלדה עם מזרונים מלוכלכים ולא היו מספיק שמיכות. בקיץ היה חם מאוד ובחורף הגשם חדר לתוך הבית, הקור היה עז ביותר. מקלחות משותפות והתנאים הקיומיים היו קשים לכולם. משם עברנו לדירה 3 חדרים ביפו, בחצר הסתובבו חרקים, המטבח והשירותים היו משותפים לנו ולשכנים ביחד . אבי חלה ולא יכול לעבוד ולפרנס את 
הבית. כל האחים יצאו לעבוד אחרי שעות הלימודים, במטרה לעזור בפרנסת הבית.  אני למדתי בבית הספר ויצמן ביפו בשדרות ירושלים, המצב בבית היה קשה. בשבתות נהגנו לערוך קידוש ולאכול ארוחות משפחתיות . במשפחתי נהוגה שמירת מסורת באופן אדוק. 
המאכלים העיראקים האהובים עלי הם: תיבית, קיצ'רי, סאמבוסאק, פלאו ג'יג' וקובות. שמענו בבית שירים בעיראקית של הזמרים אום כולתום, עאבדל חלים, פריד אל אתרש ולילה מורן. אבי נהג ללבוש חליפות בכל ימי השבוע ובשישי שבת, נהוג אצל העיראקים ללבוש פיג'מה פסים. ביפו היו לנו שכנים ערבים אנחנו כיבדנו אותם והם כיבדו אותנו. לאחר שעזבנו את הדירה ביפו עברנו לדירה בחולון שם הורי גרו עד שנפטרו.
 
הזמן הכי כיף והכי חשוב בחיי היה בתקופת החגים והאירועים המשפחתיים שכל המשפחה הייתה מתכנסת יחד ואבי היה מזמר את תפילת החג.
 תשע"ו

מילון

סבוע מבינו ג'ומע
שבוע שאין בו יום שישי נאמר מתי שלא רוצים לעשות או להזמין מישהו

טוויל או עריד
גבוה ורחב כתפיים מחמאה לגבר נאה

טולטול אין נחלה ואקל סחלה
גבוה כעץ הדקל והשכל מצומצם. כשפוגשים מישהו גבוה ולא מוצלח,סתום.

קמט אל כסלנה וכריטה נינג'נה
כמה עצלה ושברה את הקערה. אומרים למישהי שלא אוהבת לעזור עד שהיא החליטה לקום היא שוברת את הקערה.

רוחה בלעה רג'עה
תלך ואל תחזור נאמר שכועסים על מישהו

בטן שבענה איל עין ג'וענה
הבטו שבעה והעין רעבה אומרים על מישהו שאכל יותר מידי

פלוס עביד לנהר אסוואד.
גרוש לבן ליום שחור צריך לחסוך ליום בו תזדקק לכסף

יום אסל יום בסל
יום דבש יום בצל יום מוצלח ויום לא מוצלח

אוי אל עבד שסר מלק
אוי לעבד שנהיה מלך כאשר היה עבד היה איש טוב שהפך למלך נהיה איש רע.

ציטוטים

”כל כלב ביז'י יומו“

הקשר הרב דורי