מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים בניגריה

משמאל רוני הנכדה ומימין סבתא דורית
סבתא דורית ומשפחתה בניגריה
בשנים 1986-1988 נסענו כל המשפחה לניגריה

סיפורה של דורית בן דיין (פדלון)

בשנים 1986-1988 נסנענו כל המשפחה לניגריה מטעם חברת מוטורולה ישראל. גרנו בעיר הבירה לאגוס, במתחם סגור עם שומרים, ובבית סטיוארט שניהל את הבית, כמו בישול וניקיון, ונאני, שעזרה לו. כמו שנהוג בעולם השלישי, היו לנו עוזרים, נהג פרטי, בריכת שחייה פרטית..

כמו שנסים ציין, חיינו ב"כלוב של זהב". לא יכולנו להסתובב לבד ברחובות לאגוס ולכן היה לנו נהג פרטי שהסיע אותנו לכל מקום. בכניסה למתחם שגרנו בו היו חייבים להיות שומרים, וכשהינו הולכים לישון נעלנו את הבית עם דלת פלדה, והכל כדי למנוע שוד. מטעמי ביטחון בכל התקופה לא טיילנו ברחבי ניגריה. רק בסופי שבוע שטנו לאוקינוס בסירות רעועות עד החוף, שם אכלנו אננס ופפיה לרוב.

החנויות בניגריה היו מאד דלות ועניות, לכן נאלצנו להביא מהארץ מוצרים רבים, כולל אוכל ובגדים. מזג האוויר בניגריה טרופי כך שחם ולח מאוד ויחד עם זאת יורדים הרבה מאד גשמים, בעיקר בקיץ. האוכלוסייה בניגריה מאד עניה, חיה בתנאים מאד ירודים, ישנה רק שכבה צרה עם תנאי מחייה ומגורים טובים.

באותם שנים, לא הייתה שגרירות ישראלית בניגריה, כך שאנחנו הישראלים דאגנו לחגוג את החגים ולציין ימים מיוחדים, כמו יום העצמאות, יום הזיכרון, יום השואה, יום ירושלים ועוד בעצמנו. היינו מארגנים אירועים גדולים. זכור לי טקס יום הזיכרון לכל הקהילה, כמו שמקובל בארץ. או יום כיפור שציינו אצלנו בבית. קיימנו תפילה ובסוף היום, כיבוד לשבירת הצום.

אני לימדתי קבוצת ילדים עברית. השתתפתי בארגון ובתכנון אירועים וחגים לילדי הקהילה. הייתי מסתובבת עם חברה בשווקים, למרות התנאים הקשים. ביקרנו במוזאון אך לא היו בו כמעט מוצגים. ניסינו ללמוד באוניברסיטה, אך לא ידעו איך לרשום ולהכיל אותנו.

יחד עם זאת, עבור המשפחה התקופה הייתה מאד מעניינת. הילדים למדו בבית ספר אמריקאי פרטי. זאת הייתה להם חוויה נהדרת. פגשנו תרבות שונה, פגשנו גם אנשים מארצות שונות, כמו הודים, גרמנים, הולנדים ועוד. החיים היו מאד נוחים, חיי הקהילה של הישראלים הייתה תוססים. בכל חופשה בחג המולד או בסוף שנה נסענו כל המשפחה לטייל בארצות שונות, כך היינו בברזיל, שוויץ, כל מערב ארצות הברית, כל מזרח ארצות הברית הולנד.

בתום שהיה של שנתיים חזרנו לארץ. הייתה זאת תקופה מאוד מאתגרת ומעניינת.

הזוית האישית

דורית ורוני: מאוד נהנינו בתכנית הקשר הרב דורי והצטערנו שנקטע בגלל הקורונה. הפעילות המשותפת מאד קירבה אותנו אחת אל השנייה ולדעתנו הפרויקט הוא מבורך.

מילון

נאני
מטפלת בילדים

סטיוארט
עוזר אישי, משרת

ציטוטים

”חיינו בכלוב של זהב - חיי מותרות אבל אין חופש תנועה“

הקשר הרב דורי