מאגר סיפורי מורשת

החיים במעברה

סבא שלי, שלמה ברוך, נולד בעירק בשנת 1948 ה' באייר יום הולדתו יחול ביום שישי הקרוב וימלאו לו 70 שנה כמספר שנות המדינה. ביום שהוא נולד ראש הממשלה, דוד בן גוריון, הכריז על הקמת מדינה יהודית בישראל. אמא שלי לקחה אותי באותו יום מבית החולים וברחה  עם אבא שלי הביתה בגלל שהאחים  והאחיות בבית החולים רצו להרוג אותנו רק בגלל שהיינו יהודים. אנחנו  ברחנו לאחר כחודש מעירק לישראל. אמא שלי סיפרה שזרקו לנו את כל מה שהיה לנו, את כל  הבגדים והציוד שהיה לנו בעירק ועלינו לארץ "בלי כלום" חוץ מהבגדים שהיו עלינו.

סבא בשרות הצבאי

עד גיל 7 גרנו במעברת "כרכור" ישנו וחיינו באוהל 11 נפשות. באוהל היו חורים והוא נזל. בחורף היה מאוד קר ובקיץ היה מאוד קר. אני זוכר שלשרותים הייתי צריך ללכת עם אבא שלי בחושך והאדמה היתה מלאה במים (כלומר בוץ).

בגיל 7 בערך עברנו לשיכון שהיה בגודל של 40 מטר ללא חשמל וללא מים זורמים. באותו הזמן פרצה מלחמת סיני גייסו את אבי למלחמה כמתורגמן בערבית ואני ואחיי נשארנו לבד עם אמא בבית  שהאחות הגדולה היתה רק בת 15. בערבים ישבנו מסביב לפתיליה ובכינו מרוב פחד. יום אחד באו מהמועצה וחפרו לנו מקלט כי לא היה מי  שיחפור לנו את המקלט (כל האחים  בבית  היו קטנים) את המקלט כיסו בפחים וחול. באחד הימים שעברתי ליד המקלט ראיתי שהוא מלא בהמון נחשים. אבא שלי חזר מהצבא אחרי המלחמה וסיפרתי לו על הנחשים הוא נכנס עם כפכפים או סנדלים ותפס את הנחשים בידיים. מאחר שהיה אסור להרוג בעלי חיים הוא הכניס אותם לשק ולקחנו אותם ביחד לגן חיות בתל אביב.

הזוית האישית

אורי: סבא שלי שלמה ברוך מספר לי על החיים במעברה.

אני וסבא בתכנית הקשר הרב דורי