מאגר סיפורי מורשת

בן כשלוש שנים הייתי כשעלינו לארץ, כך שלא זכורות לי אלא תמונות בודדות מההפלגה על האנייה, למשל מחלת הים שפקדה את רוב האנשים כשהים סער והכל שכבו על המיטות הכפולות. זכור לי כשהים שקט והרגשתי טוב, כנראה שהייתי מאוד רעב אחרי כל ההקאות וריח הטונה גירה אותי עד מאוד.

אני זוכר, כשהגענו למעברת באר יעקב – אוהלים לכל מלוא העין. כל הארץ הייתה פרושה אוהלים. זכור לי גם שהאוהל שהיינו בו היה מחולק באמצעו על ידי סדין תלוי על חבל ובכל חלק גרה משפחה אחרת.  בהמשך כנראה שחלק מהמשפחות התפנו למקומות אחרים ועברנו למעין צריף שהשאירו  האנגלים. כך שחשנו רווחה גדולה אחרי המגורים במחצית אוהל, על אף שהיינו משפחה של שש נפשות בחדר אחד שכולל בתוכו גם פינת בישול. כמובן שלא היו שירותים ומים, הם היו במקום מרוחק במעברה.

לאבי הייתה מכולת ואני זוכר בעיקר תורים של אנשים צובאים על פתח המכולת כדי לקבל כיכר לחם ומצרכים בסיסיים כגון: מעט שמן ומעט סוכר, קמח וכדומה, בעזרת תלושים. אחד התפקידים שהטיל עליי אבי היה להדביק ולסדר את התלושים לפי סוגים.

צעצועים ופינוקים לא היו בנמצא כמובן. אז בנינו במו ידינו את צעצועינו. כמו קורקינט מעצים ומיסבים או עפיפונים מקנים ונייר . על אופניים רק חלמנו! אע"פ כן זכורה לי תקופת הילדות במעברה כתקופה יפה מאושרת וחווייתית. חיינו במעברה כעשר שנים ולאחר מכן עברנו לגור בבת ים בדירה עם מספר חדרים, שרותים ומטבח.

---

תשע"ה, 2015