מאגר סיפורי מורשת

עליה וקליטה

ההורים של סבתא חנה שרה ויוסף נעים שהם סבא וסבתא רבה שלי נולדו בטריפולי שבלוב בתחילת המאה הקודמת. שרה (לבית מסיקה נולדה ב- 1923) ויוסף (נולד ב- 1916) ,הם התחתנו בשנת 1942 ומיד לאחר נישואיהם הגיעה מלחמת העולם השנייה גם לצפון אפריקה, באותה עת החלו מאורעות כנגד היהודים. הערבים רצחו יהודים ברחובות. את סבא יוסף הגרמנים לקחו כדי לסלול כבישים, הוא ביצע עבודות כפייה עבור הגרמנים במשך חודשים ארוכים. לאחר קום המדינה בשנת 1948 וכן לאחר חודשים ארוכים של המתנה לאישורים עלו יוסף ושרה לארץ ישראל בשנת 1949. הם הגיעו לארץ עם שני ילדיהם הראשונים וסבתא שרה הייתה בהריון. הם עלו באנייה מדקס בתנאים לא קלים וכמעט ללא מטלטלין.

בעת הגעתם לישראל הם נלקחו לבית עולים בבית-ליד . (10 חודשים שהתה המשפחה במחנה העולים)

ובישראל בבית עולים נולדה ילדתם השלישית. כל שאר הילדים 7 במספר נולדו במושב ביצרון.

ילדות במושב

סבתא חנה גדלה במושב, במרחבים פתוחים בין שדות ופרות. סבתא רבה שלי עדיין חיה במושב . סבתא שלי מספרת שלגדול עם 9 אחים ואחיות זה לפעמים כיף גדול ולפעמים מאתגר. כל המשפחה חייתה בצריף קטן, כל הילדים עבדו או עזרו בעבודות המשק. חלבנו פרות וגידלנו פרות וירקות. בחצרנו תמיד היו חברים בכל הגילאים, כשלא עבדנו נהגנו לשחק ביחד האחים ועם ילדי השכונה, תמיד בחוץ, במרחבים הפתוחים. נהגנו להמציא משחקים, לבנות לעצמנו מכל דבר שמצאנו משחק כלשהו, פעם מצאנו אופניים ללא צמיגים סידרנו אותם ורכבנו עליהם בהמולה וצחוק גדול. למדנו בבית-ספר בן-גוריון בגן יבנה, שאליו נסענו באוטובוס שרות רגיל.

היינו מאוד עצמאים ולעתים כדי לחסוך כסף חזרנו הביתה ברגל, מרחק של כמה קילומטרים טובים. בחופשות הקיץ נסענו למספר ימים לדודים ובילינו עם בני דודים רחוק מהבית. סבתא זוכרת שבחגים הם נהגו לנסוע בפרד ועגלה לסבא וסבתא שלה במושב-שדה עוזיה, סבתא שרה הייתה מסדרת את כל הילדים על שמיכה בעגלה מאחור. סבתא שרה האמינה שלא טוב להתבטל מעבודה לכן היא תמיד לימדה בעיקר את הבנות את כל עבודות הבית כגון: לרקום, לתפור, לבשל, לסרוג.  כמשפחה מסורתית קיימנו את כל החגים כהלכתם. לפני חג הפסח נהגנו לעזור בניקיון הבית בצורה מאוד יסודית, החלפנו את כלי המטבח לכלים המיוחדים לפסח, אלה תמיד היו כלים יפים וחגיגיים. סבתא שרה נוהגת כך עד היום. כמו כן סבא יוסף נהג לקנות קמח מיוחד שאתו סבתא שרה הכינה פיתות בטבון כשרות לפסח.

גדלנו בצריף קטן בצפיפות רבה, אבל הבית תמיד היה מטופח חמים ונעים.

העבודה של סבתא חנה

בגיל 16 אחרי כיתה ט' סבתא חנה התחילה ללמוד ספרות בתל-אביב, לאחר מכן התחילה לעבוד במספרה.

בשנת 1972 סבתא חנה התגייסה לצבא והייתה חיילת גם בתקופת מלחמת יום כיפור, בשנת 1973 (מלחמה קשה) ומיד לאחר המלחמה סבתא חנה וסבא אבי החליטו להתחתן ובעקבות זאת סבתא השתחררה מהצבא מוקדם יותר. כעבור שנתיים אבא שלי נולד. כיום המשפחה של סבתא חנה עושה הכל כדי לקשר בין כל חלקי המשפחה המרובים ואנחנו מקיימים מפגש משפחתי בן 3 ימים  שבו אנחנו מספרים על העבר ומחברים את הילדים למשפחה המורחבת. מקיימים פעילות אשר מחברת את כל המשפחה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי".