מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים במאה העשרים

אני וסבתי לריסה ב"הקשר הרב דורי"
סבתא לריסה בתפקידה כמורה עם כיתתה
סבתא לריסה מספרת על הזכרונות הטמונים במוחה לעד.

הילדות הנפלאה של סבתא לריסה

סבתא נולדה באוקראינה בעיר ווזנסנסק בשנת 1953, במשפחה קטנה של הוריה ושני ילדים. היא הייתה האחות הבכורה במשפחה.

סבתא  מספרת על התחביב האהוב עליה. כשהיא הייתה בת תשע או עשר וחברים שלה היו בגילה הם אירגנו תיאטרון קטן. הילדים כתבו תסריט, תפרו תלבושות, למדו את התפקידים וביימו את ההצגה. כשההצגה הייתה מוכנה  סבתא עם חבריה הזמינו אורחים לצפות בה. כולם אהבו את המשחק הזה.

סבתא מספרת שהיא הייתה מצטיינת בלימודים ולא קיבלה ציונים מתחת ל 4 או 5. אלו היו הציונים בילדותה של סבתא.

חלק מהמקצועות כמו: פיזיקה, כימיה, לשון והיסטוריה  היא אהבה במיוחד.  אבל יותר מהכל היא אהבה לקרוא ספרים.

עם כל האהבה שלה ללימודים היא התקבלה לאוניברסיטה. סבתא בחרה במסלול  "הוראת השפה הרוסית". כשסיימה את הלימודים התקבלה לבית ספר יסודי כמורה ללשון וספרות.

מאז ומתמיד סבתי אהבה את השפה הרוסית וכיום היא עובדת כספרנית בספרייה העירונית בשדרות. היא עובדת עם מבוגרים בשפה העברית ובשפה הרוסית.

כך  סבתא שלי מימשה את אהבתה לספרים וללימודים.

.

תמונה 1

"השילקה" של סבא

סבי יבגני מספר, שלפני חמישים שנה, כאשר הוא היה בן 18 הוא התגייס לצבא הסובייטי. באותן שנים הבחורים היו חייבים לשרת בצבא שנתיים. סבא שלי שירת בקזחסטן בכוחות ההגנה האווירית. הוא עבד עם כלי חדש שנקרא "שילקה". הוא היה דומה מאוד לטנק והיו לו את כל השרשראות כמו לטנק. נוסף לכך היו לו ארבעה תותחים. תפקידה של "שילקה" היה לפוצץ מטוסים ורקטות, כלומר כל מה ששוגר עם נפצים או כלי נשק כלשהם. סבי היה חצי שנה בתוך ה"שילקה" ולאחר מכן היה חייל רגיל והשתחרר עם תעודות הוקרה.

.

תמונה 2

הסכ"ום המיוחד של המשפחה

במשפחה של סבתא יש סט מזלגות וכפות מיוחד. סבתא מספרת שהכפות והמזלגות עברו כבר שמונה דורות ואני אהיה הדור התשיעי.

סבתא מספרת שהוריה קיבלו את הכפות מההורים שלהם ליום הנישואים של ההורים של סבתי. כשסבתא וסבא התחתנו, הוריה העניקו להם את הכפות והמזלגות כמתנה.

סבתא מספרת שהסכ"ום נמצא ברשות משפחתנו מאז שנת 1874, שזה לפני 145 שנה.

הסכ"ום די גדול ועשוי מכסף אמיתי. הכפות יפות וצבען כסף עם נגיעות של זהב. מצוייר עליהן פרחים ועלים. בתקופה ההיא, ברוסיה, הציורים על הכפות נחשבו מאוד פופולריים ומיוחדים, ולמי שהיו את הכפות הללו היה נחשב לאדם מכובד. חוץ מהכפות והמזלגות הגדולים, בסט יש גם כפיות קטנות. כשאני נולדתי, קיבלתי כפית קטנה מהסט, וכאשר בנות הדודות שלי נולדו, גם הן קיבלו כל אחת כפית. המשפחה עד עכשיו משתמשת בסט והוא ניתן לשימוש לחלוטין. הסט  נשמר בארונות הסכו"ם. אנחנו אוהבים לאכול ממנו כי יש לו עיצוב מיוחד שנעים להשתמש בו.

סיפור האהבה של סבא וסבתא

סבא יבגני מספר שבפעם הראשונה  הוא פגש את סבתא במסיבת פיג'מות  בבית של שכנתו. היא הייתה שם עם חברה וסבא לא ידע  מי משתי הבחורות מוצאת חן בעיניו יותר. הוא החליט שנדיה, חברה של סבתא, תהיה חברה שלו. אבל מהר מאוד הוא הבין שנדיה לא מתאימה לו.

ב -1972  בדיסקוטק, שוב סבא וסבתא נפגשו.

סבי השתחרר אז  מהצבא והתחיל לעבוד.  סבא שם לב לבחורה יפיפיה. אבל סבתא  לא התעניינה בו, כי היה לה חבר. סבא שלי לא ויתר והמשיך לחזר אחרי סבתא. המפגשים היו קצרים מפני שסבתא למדה באוניברסיטה והייתה מגיעה הביתה לעיתים רחוקות. בחופשות, סבא היה מזמין אותה לסרט והביא לה ספרים במתנות. סבתא אהבה מאוד את המתנות של סבא. בתקופה ההיא לא היו טלפונים וטלוויזיה, לכן רוב הזמן סבא וסבתא שלי בילו ביחד ופתאום גילו שיש לכם הרבה נושאים משותפים.

הכי מצחיק כשהתברר שהוריה של סבתא גרו קרוב מאוד להוריו של סבא ומוזר שסבא אף פעם לא פגש אותה בשכונתו.

סבי התאהב בה, כי היא הייתה יפה, חכמה, מוכשרת עם לב טוב. גם סבתא לא תיארה את החיים בלי סבא. לאט לאט מחברים הם הפכו לזוג מאושר ומאוהב.

ואז סבי הציע לה נישואים. הם חיכו מאוד ליום הזה. סבא וסבתא תכננו להקים משפחה לתפארת ולחיות יחד חיים מאושרים.

הם התחתנו  ב -6.07.1974. סבא היה אז בן עשרים ושלוש, וסבתי הייתה בת עשרים. ההורים של סבא וסבתא עודדו מאוד את ההחלטה של ילדיהם. סבא וסבתא שמחו מאוד כי היה להם חשוב מאוד לקבל ברכה של ההורים. הם חיכו לקיץ, כשסבתא תוכל לסיים לימודים ומזג האוויר יתאים לחגיגה. החתונה התקיימה במסעדה ששמה "אוקראינה". היו הרבה אורחים וכולם בירכו את סבא וסבתא. הם היו מאושרים מאוד.

אחרי החתונה  סבתא וסבתא נשארו בווזניסנסק והתחילו לעבוד.

תמונה 3
החתונה של סבא וסבתא

 

תרופות סבתא

סבתי מספרת שהתרופה הראשונה שהיא הכינה הייתה גוגל מוגל. היא אומרת שכשהיא הייתה קטנה היא הייתה חולה הרבה. כל חורף עם חום וכאבי גרון. אמא שלה נתנה לה את ה"גוגל מוגל" אבל היא לא אהבה אותו ובשבילה הוא היה מגעיל, לכן היא החליטה להוסיף קצת קקאו, והטעם היה מצויין ומאז היא תמיד עושה גוגל מוגל עם קקאו.

כשהילדים שלה היו חולים עשו להם קומפרסים. היו כמה מתכונים והנה אחד מהם: לעשות בצק עם דבש, קמח ומשחה מנטול זביוזדוצ'קה.

המתכון השני היה: שומן של כבש צריך למרוח על החזה ועל הגב לשים משהו חם ולאחר מכן לשים תחבושת עם צמר ולחבוש את האזורים שמרחתם עליהם.

המתכון השלישי לחיזוק הגוף: ממרח מאגוזים, שזיפים, תאנים, משמשים, לימון ודבש.

המתכון הרביעי נגד כאב גרון: לשטוף את הפה עם מים, סודה לשתייה, מלח ים ויוד.

פעם כשסבא היה חולה סבתא עשתה לו בצק עם דבש כמו שהיה במתכון הראשון. היא שמה לו על הגב את התרופה אבל הגב שלו היה מלא בשיער ובבוקר כשהוא קם לא יכול היה להוריד את הבצק והוריד אותו ביחד עם השיער שלו. לאחר מכן כולם צחקו על זה שהוא עשה שעווה.

הזוית האישית

אלינור: אני נהנתי מאוד ללמוד את ההיסטוריה של המשפחה ועל הילדות של סבתא. אני הכרתי את סבתא כאדם מלא בשמחת חיים. למדתי ממנה ערכים חשובים לחיים.

סבתא לריסה: אני מאוד נהנתי לספר לנכדה שלי את הסיפורים. התוכנית נתנה לנו זמן בילוי נוסף ביחד.

מילון

"סרידי וויקוביה"
משנת 1930 עד 1960

ציטוטים

”"מה שהכי חשוב שיהיה לבן אדם זה מצפון"“

”"לא צריך לדאוג... בסופו של דבר הכל יסתדר והכל יהיה בסדר"“

הקשר הרב דורי